רקע ומאפייני סדר הדין הפליליimg2.timg.co.il/CommunaFiles/50745944.docx ·...

. מסכמת: יעל גולדמן.2011-2012סדר דין פלילי - ד"ר מיכל טמיר, תשע"ב,

מסכמת: יעל גולדמן.

סדר דין פליליד"ר מיכל טמיר.

מנהלה:

:שיטת הנרמול נותרת בעינה.70ציון עובר בקורס . – החסד"פ30%בחינת ביניים אמריקאית )במתכונת בחינות הלשכה( על בקיאות בחקיקה .

וחוק המעצרים יהיו שני החוקים עליהם נבחן.– בחינה סופית – שאלות פתוחות )מס' שורות לענות(. ספר חקיקה מותר בשימוש. חומר סגור

70%.

(1 )שיעור מס' 5.3.2011

אדם נעצר ומודה באשמה. לא נאמר לו שמותר לו להיוועץ עם עורכי דין,נפתח במקרה לדוגמה: והוא לא מודע לזכותו זו. סנגורו במשפט טוען שההודאה היא פסולה, משום שלא הודיעו למרשו על

זכותו להיוועץ בעו"ד עם ראשית החקירה.

תשובות בכיתה:

.על פי החוק הפלילי יש להודיע לנאשם.פס"ד יששכרוב – הראיה קבילה.ייתכן שתוכן ההודאה ועד כמה היא משפיע על הנאשם ישפיע על קבילות ההודאה

מטרת הדיון: להראות, שעניין שבעבר היתה לו תשובה ברורה, השתנה בעקבות העידן החוקתי. העידן משפיע על כל תחומי המשפט, ובעיקר בנושא הסד"פ. בסוגיה לעיל, אין תשובה ברורה, משום

שהתשובה תלויה בהמון גורמים. בעבר, מדיניות המשפטית הייתה שיש הבדל בין הדין לתוצאה: אםהמשטרה עשתה משהו לא בסדר מבחינת הדין, זה לא בהכרח ישפיע על התוצאה.

בארה"ב קיים כלל "פרי העץ המורעל". מונח משפטי המשמש לתיאור ראיה שהושגה באופן לא חוקי ומידע הנובע ממנה. הלוגיקה מאחורי המונח הוא שאם מקור הראיה )ה"עץ"( לא כשר, אז כל תוצר

שלו )ה"פרי"( יהיה כמוהו.

עם התפתחות ח"י כבוד האדם, ועליית המדרגה של זכויות נאשמים וחשודים הופר האיזון. בפס"ד יש שכרוב אומרת בייניש שהיא לא מקבלת לחלוטין את שיטת "פירות העץ המורעל", אבל ייתכנו מצבים

שבהם אי אמירה של זכויות הנאשם תוביל לפסלות. ביששכרוב זה אכן הוביל לפסלות. מדובר על"פסלות יחסית" )זאת כיום(.

הערה: נושא ה"פסלות היחסית" )בסדר הדין הפלילי(, בדומה ל"בטלות יחסית" )במשפט הציבורי( - במשפט ציבורי, לא כל פגם יוביל לבטלות. נניח, למשל, שהרשות לא נתנה זכות טיעון. במקרה זה

יכולות להיות מספר תוצאות אפשריות - החל מבטלות המעשה, ועד מצב שבו אי מתן זכות הטיעון לאגרמה נזק ולכן לא מתייחסים לכך כלל.

דוגמה לתחום שהתפתח מאוד עם העידן החוקתי: תחום האכיפה הסלקטיבית. השר הנגבי, הזיכוי שלו התבסס על אכיפה סלקטיבית. זוהי טענה שקיבלה חיזוקים בעידן החוקתי - שוויון והגינות כלפי

1


נאשמים. הערה: אכיפה סלקטיבית היא כאשר חוק נאכף כלפי "אוכלוסיה" מסוימת בלבד. דוגמה: חוקשעות עבודה ומנוחה - נאכף בעיקר נגד יהודים, בעיקר בערים הגדולות ובעיקר בחנויות הגדולות.

יש עניינים שבהם יש תשובות מוחלטות, אולם קיימות שאלות מרתקות שהופכות את סדרי הדיןהפלילי למשהו שהוא תלוי יצירתיות של עורכי הדין.

השיעור היום יהיה שיעור "תרשים זרימה" של כל ההליך הפלילי שיילמד במהלך הסמסטר.

רקע ומאפייני סדר הדין הפלילי אחד המאפיינים הראשיים של הסד"פ, מאחר ומדובר בנושאים שיש בהם לפגוע בזכויות יסוד -

הפרוצדורה מבוססת על חוקים בחקיקה ראשית, זאת מכוח עיקרון החוקיות. כאן מצוי ההבדל בין סדרהדין הפלילי לאזרחי: בסד"א מרבית הנורמות הן בתקנות. נורמות הנמוכות מהחקיקה הראשית.

מאפיין נוסף של סד"פ: עיקר החקיקה היא חקיקה חדשה - נחקקה אחרי חוקי היסוד. המהפכההחוקתית הביאה לחקיקת חוקים חדשים והחלפת חוקים ישנים.

חוקי סדר הדין הפלילי זהו החוק המרכזי בתחום הסד"פ. החוק. החסד"פ. 1982חוק סדר הדין הפלילי, נוסח משולב,

עוסק בכל שלבי ההליך הפלילי: מהחקירה המשטרתית ועד ההעמדה לדין. בעבר הוא עסק גםבמעצרים, אולם עם חקיקת חוק המעצרים הסעיפים הללו בוטלו.

פקודה מנדטורית. עם חקיקת חוק המעצרים,פקודת סדר הדין הפלילי )מעצר וחיפוש( הפסד"פ. סעיפי המעצר בוטלו בפקודה, אולם היא עדיין רלוונטית כי היא עוסקת בסוגים שונים של חיפושים, בתפיסת חפצים על ידי המשטרה – הוראות חשובות עדיין מצויות בה. מבחינה היסטורית הפקודה

עסקה גם במעצרים.

. החוק אמור1996 נחקק ב- חוק סדר הדין הפלילי )סמכויות אכיפה – מעצרים( - חוק המעצרים. לעמוד בתנאי חוקי היסוד. מעצר: ברור שהוא פוגע בחרויות יסוד, אבל התכליות חייבות להיות ראויות.

בעבר, תכלית לגיטימית הייתה חומרת העבירה, כיום מדובר על מסוכנת ספציפית. החוק יצר תנאי מעצרים שעומדים בפסקת ההגבלה, ויצר את האיזון. חוק המעצרים מדבר על כל סוגי המעצרים:

מנהלי, מעצר עד תום ההליכים.

החסד"פ וחוק המעצרים יהיו שני החוקים לבחינת הביניים.

-1996חוק סדר הדין הפלילי )סמכויות אכיפה – חיפוש בגוף החשוד ונטילת אמצעי זיהוי(, בקצרה: חוק החיפוש בגוף. שוב, מדובר בעניין שפוגע בזכויות אדם, ולכן יש חוק חדש שחולש על נושא

החיפושים: נטילת דם, נטילת ד.נ.א, בדיקות גניקולוגיות, וכדומה.

קיימים חוקים נוספים שהינם רלוונטיים לנושא שלנו, ומופיעים באוגדן החוקים של הקורס, למשל: חוקבתי המשפט, פקודת הפרוצדורה הפלילית )עדות(.

שלבים בסד"פאת הסדר הדין הפלילי נהוג לחלק לארבעה שלבים. נסקור את ארבעת השלבים:

שלב החקירה - הראשות החוקרת הראשית היא המשטרה )אבל לאו דווקא. למשל: חוקרי.1מע"מ(, ולכן שלב זה מכונה גם "שלב המשטרה".

2


שלב ההעמדה לדין - הרשות הדומיננטית היא התביעה )לאו דווקא הפרקליטות. יכול להיות.2תובעים מכוח חוקים אחרים(.

שלב המשפט - הרשות הדומיננטית: בית המשפט הדיוני )בית המשפט שאליו התיק מגיע.3לראשונה(.

הליכי פוסט-משפט - הליכי ערעור, והליכים נדירים יותר: דיון נוסף ומשפט חוזר..4

יהיה במצבים בהם יש שאלה משפטית שעלתה בדיון של מותב תלתא, והעליון מחליטדיון נוסף שהוא רוצה לדון בכך שוב, בהרכב מורכב. מצבים של היפוך הלכה גם יגרמו לדיון נוסף. בפרשת קצב

אין הלכה שנהפכה או שאלה משפטית, והויכוח הוא עובדתי ולכן אין כאן שאלה שבמהותה היא שאלהשל דיון נוסף, ולכן הסיכוי קלוש.

הוא נדיר, ויתרחש במצב שבו התגלתה ראיה חדשה, ונגרם עיוות דין רציני. דוגמה: עמוסמשפט חוזר ברנס. במשפט חוזר, שופט עליון מחליט על קיום משפט חוזר, ואז המשפט חוזר לערכאה הדיונית

הרלוונטית )לא קיים הליך משפטי, דיוני שמתחיל בבית המשפט העליון(.

. שלב החקירה1 חקירה משטרתית נפתחת כאשר נודע למשטרה על עבירה. "נודע למשטרה": תלונה או כל דרך אחרת

)מידע מודיעיני, שוטר רואה עבירה(.

תמיד המשטרה תחקור - היא מחויבת לכך, אלא אם קצין מדרגת פקד ומעלה, בעבירה שאינה מסוגפשע, יחליט לסגור את התיק מחוסר עניין לציבור, או שקיימת רשות אחרת שמוסמכת לחקור.

. דוגמה: סכסוכי שכנים. אם כל נושא של סכסוך שני היה מוביל לחקירה,חוסר עניין לציבורהערה: אז המשטרה הייתה מתעסקת רק בזה. נרחיב על כך בהמשך. בנושא של אלמ"ב, למשטרה אין שום

שיקול דעת ולכן המשטרה חייבת לחקור, למרות קיומן של תלונות שווא רבות, מכיוון שהיו מקריםרבים של רציחות.

)סמינר שנה ג' של ד"ר טמיר: סוגיות באכיפה – בסמינר הוצגו מקרים אשר יצאו מפרופורציות. בחורשהביא לחברה שלו ספר שעליו הוא חתם בדם, וזה נתפס כאיום על חייה(.

אחת מצורות החקירה היא תשאול - מה שמכונה בפינו בטעות "חקירה", זהוכיצד המשטרה חוקרת? למעשה "תשאול" – חקירה באמצעות שאלות ותשובות. חקירה יכולה להיות בצורות שונות: חיפושים

באדם או במקום, תצפיות, מעקבים.

חשוב להדגיש בנושא זה: ישנם מעצרים שהינם רלוונטיים לשלב החקירה:

נעשה על ידי שוטר, בין אם בצו )מוציאים צו בית משפט( ובין אם ללא צומעצר ראשוני - 24)שוטר נתקל בעבירה ועוצר את האדם(. בין אם בצו ובין אם לא, מדובר במעצר שמוגבל ל-

שעות עד הבאת העצור בפני שופט, שיאריך או שלא יאריך את מעצרו.אם השופט מחליט להמשיך את מעצרו של העצור, זהו "מעצר ימים" –מעצר ימים –

לתקופות קצובות של ימים )נרחיב בנושא זה בהמשך(.

. שלב העמדה לדין2 מרכז הכובד עובר מהמשטרה לתביעה. המשטרה סיימה את חקירתה ומעבירה את החומר לתביעה

עם המלצה.

שוב, כאשר מדובר על תביעה – לא מדובר דווקא על הפרקליטות, אלא גם על התביעה המשטרתית. נלמד בתרגול מתי תיקים עוברים לתביעה המשטרתית ומתי לפרקליטות. תפקיד התובע הוא לבחון

3


האם עוברים לשלב המשפט – האם להעמיד לדין. כאשר שלושה טעמים בגינם ניתן להחליט לאלהעמיד לדין )יש כאן שיקול דעת שהוא יותר רחב משיקול הדעת של הקצין בעבירה שאינה פשע(:

- מה שהתגלה אינו מקים את העבירה. הסגירה הכי טובה לחשודים, משוםחוסר אשמה. 1 שהיא לא משאירה תיק פלילי ולא משאירה עקבות או רישום כלשהו. דוגמה: דנציגר. היה

חשוב לסגור לו את התיק בצורה כזאת כי מדובר בשופט. המרצה טוענת שיש כרסום בחזקת החפות, וכמעט לא נסגרים תיקים בשל חוסר אשמה )גם כאשר מדובר במילה מול מילה –

התיק ייסגר מחוסר ראיות ולא מחוסר אשמה(.

( המשטרה היא גם החוקרת וגם התובעת, ולכן הסגירה היא סגירה80%ברוב המקרים )משטרתית.

- אין מספיק ראיות להעמיד לדין. אין קשר לדעתו של התובע. השאלה: האםחוסר ראיות. 2התובע, כמשפטן סבור שיש מספיק ראיות על מנת להביא להרשעתו.

הערה: הן על תוצאות של חקירה, והן על תוצאות סגירת התיק ישנו הליך של ערר. בדר"כ ינצלו את הערר המתלוננים בתיק. גם החשוד עצמו יכול לערור על סיבות הסגירה, אבל זה

הרבה יותר קשה והסיכויים נמוכים יותר, אבל אפשר לנסות.

- סגירה מחוסר עניין לציבור היא מכלול של שיקולים: מהו האינטרסחוסר עניין לציבור. 3 הציבורי בהעמדה לדין. יכול להיות שאנו יודעים שנעברה עבירה, אבל מוצו ההליכים )הייתה

וועדת חקיקה או דין משמעתי( – לעיתים התועלת בהוספת ההליך הפלילי היא לא גדולה,והיא עומדת נגד כספי הציבור שיבוזבזו על ההליך.

- החקירה נסתיימה. התובע מצהיר שהגיע אליו חומר חקירה, וככל הנראהמעצר לפי הצהרת תובע תהיה העמדה לדין והוא יבקש מעצר עד תום ההליכים. בית המשפט יכול לתת עד חמישה ימי מעצר

(, עבור זמן לכתוב את כתב האישום. )"מעצר גשר" – נועד לגשר, ולא נועד לצרכי2-3)בדר"כ ניתנים חקירה(.

אם יוחלט להגיש כתב אישום, אז עוברים לשלב המשפט:

. שלב המשפט3 ברגע שעברנו לשלב המשפט, כל האישורים וההחלטות הם דרך בית המשפט )אם למשל התביעה

רוצה לתקן את כתב האישום(.

בשלב זה משתנה המעמד של החשוד למעמד של נאשם – שינוי המעמד הוא שינוי מאוד משמעותי, משום שכאשר אדם הוא חשוד הוא סומא בערפל: אין בידיו את הראיות ואת חומר החקירה, הוא "חסר מעמד". ברגע שהחשוד הופך לנאשם, הוא מקבל לידיו את כל חומר החקירה, ועמדתו נשמעת בהליך

הפלילי )מאידך, הוא לא צריך לשתף בקווי ההגנה(.

. מעצר זהמעצר עד תום ההליכיםהמעצר הרלוונטי לשלב זה: מעצר לאחר הגשת כתב אישום - למרות שמו הוא גם מוגבל בזמן. הטענה: בשל ענייני מסוכנות ונושאים אחרים הנאשם צריך

- השלב הפותח את המשפט. נקודת הציון של תחילת המשפט )גם אם התשובה. שלב ההקראה1 לאישום תעשה בשלב מאוחר יותר(. לאחר הגשת כתב האישום, בית המשפט מקריא לנאשם את כתב

האישום ומסביר לו אותו. לאחר ההקראה תינתן האפשרות להעלות טענות מקדמיות:

לחסד"פ. מדובר על טענות שאינן לאישום גופו. אלא טענות כנגד149 – סעיף . טענות מקדמיות2 ניהול המשפט. דוגמה: חוסר סמכות עניינית )שלום לעומת מחוזי(, חוסר סמכות מקומית )הוגש בת"א,

( – הגנה מן הצדק.10 )149וצריך להיות בירושלים(, חסינות, פסלות שופט וכדומה. לאחרונה נוספה

הערות:

4


שלב ההקראה זהו השלב שבו יש להעלות את הטענה הזו )השופטטענת פסלות שופט – ראה חומר לא קביל, השופט התנגח עם הנאשם בעניינים אישיים(. מדובר על "ידוע מראש"

ולא על משהו שעלה במהלך המשפט. ,פסלות שופט היא אחד החריגים שבהם יש ערעור מיידי )והרי אין טעם לנהל את ההליך

ובסופו של דבר יתברר שהשופט היה צריך להיפסל(. החריג השני: חומר חקירה )אם לנאשםיש טענה שהוא לא קיבל את כל חומר החקירה, יש כאן מנגנון של ערעור מיידי(.

הנאשם לא חייב לגלות את קווי הגנתו )בניגוד לתביעה(. טענת אליבי היא חריגטענת אליבי - לכך - בית המשפט צריך להסביר זאת לנאשם: אם קיים אליבי, הוא חייב להכריז עליו כבר בפתיחת המשפט. אם אדם יודע שהוא היה במקום מסוים, הוא חייב להגיד היכן הוא היה )הוא לא חייב להגיד מי הם העדים שלו(. הערה: היה מקרה שבו בית המשפט לא הסביר

לנאשם שהוא חייב להעלות טענות אליבי, ואז טענת אליבי מאוחרת כן אושרה.

אם לא היו טענות מקדמיות, או שהן נפסלו, מגיע השלב שבו הנאשם משיב לאשמה.

- הנאשם צריך להודות או לכפור בעובדות )אפשר להודות בחלקן, ולכפור . תשובה לאשמה3 בחלקן(. אם הנאשם בחר שלא להשיב, לא ילמד שהוא הודה, אלא שהוא כפר. ואולם, זה יכול לחזק

את הראיות כנגדו.

בשלב התשובה לאשמה ייתכן שהתביעה והנאשם יודיעו על עסקת טיעון: הנאשם מודה בעובדותמסוימות וניתן להרשיעו על בסיס זה, ואז התביעה תבקש עונש מסוים על בסיס העסקה.

אם לא התקבלו הטענות המקדמיות, והנאשם כפר בעובדות - משפט ממשיך:

השלב שבו מוצגות הראיות )"שלב הראיות"( - . שלב ההוכחות4

- בסוף פרשת התביעה, אומרת התביעה: "אלו הם עדי". בשלב זה הנאשם יכולפרשת התביעה לטעון "אין להשיב לאשמה". "אין להשיב לאשמה", משמעותה: התביעה לא הרימה את נטל הבאת הראיות. כלומר: גם אם היו כל ראיות התביעה נכונות ואמינות, הרי שעדיין לא היה בכך כדי להוכיח

את יסודות העבירה. טענה זו היא נדירה )כי התביעה לא תגיש כתב אישום אם היא לא יכולה להוכיחאת יסודות העבירה(.

- ההגנה מביאה את עדיה. עדי הזמה )להפרכת העדויות של ההגנה( ניתן להביא בתוםפרשת הגנהפרשת ההגנה, וכמו כן: בית המשפט יכול לזמן עדים או ראיות מטעמו.

לשיעור הבא:

לקרוא את חומר החובה במטרות ההליך הפלילי.

להתחיל לקרוא את קריאת החובה של "השפעת המשפט החוקתית על ההליך הפלילי".

(2 )שיעור מס' 12.3.2011

בשיעור הקודם בנינו תרשים זרימה של ההליך הפלילי: חקירה והעמדה לדין.חזרה:

המשפט מתחיל. אילו הטענות המקדמיות לא מתקבלות, הנאשם צריך להשיב לאשמה )כפירה או הודאה(. בחירה שלא להשיב, אין בכל הודאה, אבל זה יכול לחזק ראיות של התביעה. בכל מקרה:

התביעה צריכה להוכיח מעל לכל ספק סביר.

חריג לכך שהנאשם לא צריך לגלות את הגנתו: הנאשם חייב לטעון את טענת האליבי בשלב המקדמי.

5


אם יש הסדר טיעון, אז מודיעים אותו בשלב זה לבית המשפט, ואז אפשר לעבור ישירות לשלב גזר הדין. בהסדר הטיעון קיים עונש שהתביעה ממליצה עליו, ויש נטייה של בתי המשפט לאשר מאחר

ורוצים לעודד עסקאות טיעון. מאידך, קיימת גישת איזון: אם בית המשפט חושב שהתביעה לא איזנהכראוי בין האינטרסים, הוא יכול שלא לקבל את המלצות התביעה.

לפי הצעת החוק "הסדרי טיעון", אשר מתייחסת לדעת מיעוט: אם בית המשפט לא מקבל את המלצתהתביעה לעונש בהסדר הטיעון, יש לאפשר לנאשם לחזור בו מהודאתו.

- אם הנאשם כופר בעובדות כתב האישום, אז צריך לנהל הוכחות: התביעה מביאהתשובה לאשמהאת העדים שלה, ובסוף פרשת התביעה, התביעה מכריזה "אילו הם עדי".

טענה נדירה של הנאשם היא "אין להשיב על האשמה". על מנת להבין מה היא טענה זו, נבדיל בין נטלהשכנוע ונטל הבאת הראיות:

.נטל השכנוע – התביעה צריכה להוכיח מעל לכל ספק סביר.נטל הבאת הראיות – מתחלק בין התביעה ובין הנאשם

הטענה אומרת: התביעה לא הצליחה לעמוד בנטל הבאת הראיות, כלומר: הנטל לא עבר אל הנאשם. דוגמאות: הסיפור לא מקים עבירה, אין שמץ ראיה שמדובר בנאשם. זוהי טענה נדירה, כי אם אכן כך

הדבר, אז מלכתחילה לא תהיה תביעה.

עולים עדי הנאשם. בדר"כ, אם הנאשם בוחר להעיד, הוא יהיה העד בפרשת ההגנה -שלב ההוכחות הראשון. כל עד )הן בפרשת ההגנה והן בפרשת התביעה( נחקר בחקירה ראשית, נגדית וחוזרת.

בעוד עדי התביעה רשומים בכתב האישום,עדי הזמה - בסוף פרשת ההגנה, התביעה יכולה להביא עדי ההגנה לא רשומים. אם התביעה הופתעה מעד הגנה ורוצה להביא עדות שתסתור את עדות

ההגנה, היא יכולה לבקש עדות הזמה – להפרכת עדויות של ההגנה. לאחר מכן, בית המשפט יכוללמשל: עד מומחה.ראיות מטעמו. להביא

בעניין טענה של פסלות שופט: אם יודעים עליה מראש, יש להעלות אותה מיד - ואם השופט לא מקבל, יש ערעור מיידי. טענת פסלות שופט יכולה להתעורר גם במהלך המשפט. עניין זה נדיר יותר,

כי השופטים מקצועיים ונזהרים בלשונם.

- התביעה מסכמת, ולאחר מכן מסכמת ההגנה. . שלב הסיכומים5

- אם הכרעת הדין היא זיכוי, אז בזאת מסתיים המשפט )אלא אם התביעה. שלב הכרעת הדין 6תערער(, ואולם אם אין זיכוי מלא, אז עוברים לשלב הטיעונים לעונש.

שלב הטיעונים לעונש הוא "מיני משפט" – טענות התביעה לעונש )עבר פלילי של הנאשם(, וראיות ההגנה לעניין העונש )עדויות אופי(, וראיות בית המשפט )תזכיר של קצין מבחן(. גם שלב הטיעונים

לעונש מתסיים בסיכומים: סיכומי תביעה לענין העונש, וסיכומי הגנה לענין העונש.

* עבר פלילי של הנאשם הוא ראיה שאינה קבילה בשלב הראיות במשפט, אבל בשלב הטיעונים לעונש ניתן להעלות ולפתוח את העבר הפלילי. חריג: אם יש לאדם "שיטה" של פעולה, והרשאותיו

הקודמות בשל השיטה רלוונטיות למשפט עצמו, אז זו תהיה ראיה קבילה.

בסיום שלב הטיעונים לעונש יהיה גזר הדין.

פסק הדין במשפט הפלילי הוא הכרעת הדין + גזר הדין. שלב זה מסיים את שלב המשפט.

? גם התביעה וגם ההגנה יכולים לבקש "עיכוב הליכים" מהיועמ"ש בכלעיכוב הליכיםהערה: מהו שלב של המשפט. סיבה לעיכוב הליכים על ידי התביעה: עד מרכזי שברח )מעכבים את ההליך עד

6


שיצליחו לתפוס את העד(. סיבה לעיכוב הליכים על ידי נאשם: מחלה סופנית )נותרו לנאשם חודשים ספורים לחיות, ואין זה ראוי מבחינה אנושית לנהל הליכים כאלו כאשר אדם עומד למות(. ישנם סיבות

נוספות וענייני פרוצדורה בנושא עיכוב הליכים עליהם נדבר בהמשך.

פוסט משפט ההליך הברור ביותר של פוסט משפט: הליך הערעור. יש ערעור אחד שהוא בזכות – אם ההליך מתחיל

, לבית המשפט המחוזי. גםבזכותבשלום, אפשר לערער על הכרעת הדין או על העונש, או על שניהם, ההגנה וגם התביעה יכולים לערער.

ערעור שני הוא ברשות – אם המשפט כבר במחוזי בערעור, ניתן להגיש בר"ע לעליון.

, אזי פסק הדין סופי והוא זה שמחייב.חלוטכאשר מגיעים לפסק דין

יש שתי אפשרויות לפתיחת פסק דין סופי:

- נועד רק לשאלות משפטיות. בית המשפט העליון נתן פסק דין בשלושה שופטים,דיון נוסף.1 ויש בפסק הדין הלכה חדשה, או שנהפכה הלכה קודמת. במקרה זה: ניתן לבקש דיון נוסף בהרכב מורחב )דוגמה: פסק דין גנימט בנושא מעצרים – חוקים שנחקקו לפני חוקי היסוד

יפורשו ברוח חוקי היסוד(. - כאן יש קשר לעובדות המקרה הספציפי. נועד למקרים שבהם התגלתה ראיהמשפט חוזר.2

שלא היה ניתן לגלותה קודם, והיא מעידה על כך שהנאשם זכאי, או שנגרם עיוות דין רציני.

מטרות המשפט הפלילי וההליך הפלילי בדיני עונשין למדנו על מטרות המשפט הפלילי: המשפט הפלילי מטרתו להגן על אינטרסים )עבירת

הרצח מגינה על אינטרס החיים, עבירת התקיפה על אינטרס שלמות הגוף וכדומה, אינטרסים חשוביםשהחברה רוצה להגן עליהם – הכוונת התנהגות(.

ולממש את מטרות ההליך הפלילימהו מטרת סדר הדין הפלילי? להגן על זכויות הנאשמים, בתור הסד"פ ישנו מתח בין שתי מטרות: המהותי באמצעות בירור אשמת הנאשם.

גילוי האמת..1הגנה על זכויות..2

בסד"פ ישנם יש שני מודלים קוטביים:

Crime control modelגילוי הפשע. על פי מודל זה מימוש המשפט הפלילי הוא לצורך גילוי האמת – )אם צריך להגמיש כללים לצורך גילוי האמת, אז נעשה זאת(

Due process model מודל זכויות הנאשם. מודל שהוא קשוח עם הכללים ועם הסטייה מהם כדי להגן – על הזכויות.

במדינת ישראל, בשנותיה הראשונות ועד חקיקת חוקי היסוד, הנטייה הייתה לדבוק במודל גילוי האמת, ולכן לא קיבלו את דוקטרינת פירות העץ המורעל. כלומר: הגמישו כללים לטובת המודל.

המשפט האמריקני מאוד דבק במודל הזכויות. ההגנה שולפת עניין טכני, והנאשם יוצא זכאי )כאשרהראיה הושגה בדרכים שאינן כשרות – היא אינה קבילה(.

בישראל כיום, אנו נמצאים במצב ביניים. בית המשפט בישראל מכיר בשתי המטרות של ההליך, וישלאזן בין המטרות הללו.

7


מספר מונחים להבנת הסד"פ ושיטת המשפט שלנו: - אמת עובדתית משקפת את ההתרחשות על פי מבטההבדל בין אמת עובדתית ואמת משפטית

של מתבונן אובייקטיבי מהצד. דוגמה: באירוע שוד, "מסתכל מהצד" יכול לראות את האמת כפי שהייתה במציאות. אמת משפטית משקפת את ההתרחשות דרך שחזור שופט מקצועי את המציאות,

על בסיס הראיות שהוצגו בפניו, בכפוף לסייגים ולפרוצדורה.

כלומר: האמת המשפטית לא בהכרח זהה לאמת העובדתית. האמת המשפטית היא מה שהצליחולהביא. לא תמיד יצליחו להביא את האמת העובדתית להיות האמת המשפטית.

בפס"ד אלון )רצח ארלוזורוב( - רצו להקים וועדת חקירה, הנאשמים זוכו בהליך הפלילי, ואולם: בית המשפט לא קיבל את הטענה, כי הזיכוי בהליך הפלילי קבע את האמת המשפטית. וועדת החקירה נועדה לגלות את האמת העובדתית. וועדת חקירה פועלת בצורה שונה, ואין לה את אותן המגבלות

)למשל: מבחינת הראיות(.

דוגמה מדיני ירושה: אישה חרדית שהתאבדה יחד עם ילדתה, בשל התעללות של בעלה בה ובילדה. בצוואתה, שנכתבה על פתקים, היא ביקשה שהוא לא יירש אותה. בית המשפט לא הכשיר את

הצוואה, וחוק הירושה תוקן על מנת להכשיר מקרים כאלו. הפער כאן בין האמת המשפטית ובין האמתהעובדתית הוא עצום.

זיכוי מחמת הספק הוא זיכוי של פער בין אמת עובדתית למשפטית.

- נוהגים לחלק את הליכי המשפט לשנישיטות משפט: ההבדל בין הליך אדברסרי לאינקוויזיטוריסוגים:

הליך אינקוויזיטוריהליך אדברסרי עימות בין שני צדדים – התביעה והנאשם,

והשופט הוא המכריע.חקירה - השופט הוא חוקר, ופעיל במשפט.

מדינות אירופה: גרמניה.דוגמה: מדינות המשפט המקובל, ארה"ב הצדדים אחראים להבאת הראיות. מכיוון שכך

ישנן מגבלות ראייתיות )קבילות(. השופט יכול לחקור בעצמו. ישנן פחות מגבלות

ראייתיות.

הליכים משפטיים בישראל הם הליכים אדברסריים – מבוססים על עימות. בצד האחד, המדינה המגנה על האינטרס הציבורי והצד השני: הנאשם. השופט הוא הבורר בין הצדדים. כיצד זה מתקשר

למה שדובר קודם? וועדת החקירה היא אינקוויזיטורית, ולכן השוני בין הוועדה ובין הליך משפט.

בעיקרון: אין הליכים טהורים מסוג זה או אחר, אלא מאפיינים כלליים. למשל: בישראל, לאחת שנסתיימו פרשות התביעה וההגנה, השופט יכול לזמן עדים מטעמו )זה מאפיין אינקוויזיטורי(. בדומה,

אי קבלה של הסדר הטיעון או תיקון טעויות פרוצדוראליות, הם מאפיינים אינקוויזיטורים בהליךבישראל.

ההיגיון בשיטה: המדינה מפקיעה את האינטרס הציבורי ומגנה עליו, והנאשם מגן על עצמו, ולכן חשוב שיהיה מישהו מקצועי וניטראלי שיהיה בורר בין הצדדים, אולם קיימות ביקורות על ההליך: אם הרשות

השופטת היא בכל מקרה בלתי תלויה, מדוע לא להעניק יותר סמכויות לשופט?

- לטענת המרצה, החיסרון הבולט בהליך האדוורסרי הוא, שהתובעיםביקורת על מקצועיות הצדדים . בשיטה האינקוויזיטורית, התובעים באים מתוך גישהofficers of the courtפחות רואים עצמם בתור

שבה הם מסייעים לבית המשפט לחקור את האמת: זה יותר תואם את ההעמדה לדין של האשם, וזיכוי החף מפשע. בשיטה האדברסרית, החשיבות היא לטובת הניצחון של צד )"התביעה רוצה לנצח",

תעשה הכל לטובת הצד שלו, ופחות יסייע לבית המשפט להגיע לאמת(. )קראו את המאמר שלקרמניצר בנושא ההליך האדוורסרי(.

8


- גם בשיטות מושבעים, תפקידם של המושבעים הוא לקבוע קביעותמושבעים מול שופט מקצועי עובדתיות. תפקיד השופט הוא לסנן את החומר שמגיע למושבעים, ולהנחות את המושבעים. כאשר

הם קובעים שאדם אשם, זה בהנחיית השופט )אם תחליטו לקבוע שהעובדות היו כך וכך, אזי הנאשםיקבל כך וכך(.

מהו הרעיון מאחורי שיטת המושבעים? לשופט מקצועי אין יתרון בקביעות עובדתיות. לשופט יש יתרון רק בקביעות משפטיות, אז אין טעם שלא לשתף את הציבור בקביעות העובדתיות. בארץ לא קיימת

שיטת המושבעים, אבל קיימים בתי דין בהם יושבים נציגי ציבור.

- המשפט הפלילי הוא כולו כלליים מהותיים - קובעיםאבחנה נוספת היא בין כלל מהותי וכלל דיונימה מותר ומה אסור. כלל דיוני עוסק במימוש – כיצד מממשים כללים מהותיים.

. כללים מהותיים חלים פרוספקטיבית. בדיניכלל דיוני חל רטרואקטיביתמהו ההבדל בפרקטיקה? עונשין זה מאוד מהותי בגלל הכלל "אין עונשין אם לא מזהירים".

דוגמה: המשפט החל, והשתנו כללי הפרוצדורה – הכללים החדשים יחולו, גם אם נוצרו לאחרהעבירה.

ההבדל הנוסף: מכללים מהותיים לא ניתן לסטות: "במקרה זה יסודות העבירה לא ממש התקיימו, אבל נגמיש את זה". מכללים דיוניים אפשר לסטות אם לא נגרם עיוות דין )אישור בית משפט

ודוגמאות נוספות שנראה בהמשך(.

מדוע אנו צריכים את הכללים? אם המטרה היא גילוי האמת, מדוע צריכים לכבול את עצמנו בכלליפרוצדורה?

הכללים מונעים רשלנות במקרים עתידיים - כאשר ידוע שאין כללים, זה עלול ליצור מצבים של רשלנות, שהרי אם הכלל הוא, שאפשר לסטות מן הכלל, אז הסטייה תהפוך לכלל - תהיה

כל הזמן חריגה מהכללים..עלות ההתדיינות - אם כל פעם ידונו גם על הכללים, זה יסבך וייקר את ההליך.הגינות ושיווין - בהיעדר כללים, המשפט היה הופך להיות שרירותי

כללי הסטייה: מתי מותר לסטות מהכללים?

לחסד"פ: "שופט רשאי לפעול לפי הדרך שנראית לו".3 הסמכה לסטייה – סעיף 1.1כאשר לא נגרם עיוות דין..2

דוגמה: פרשת דמניוק - בפרשה זו נדונה דוגמה למצב שלבית המשפט יש סמכות לסטות מכלל, והוא לחסד"פ:184מחליט שלא לסטות על מנת שלא לגרום עיוות דין. על פי סעיף

בית המשפט רשאי להרשיע. הרשעה בעבירה על פי עובדות שלא נטענו בכתב האישום: 184 נאשם בעבירה שאשמתו בה נתגלתה מן העובדות שהוכחו לפניו, אף אם עובדות אלה לא נטענו

בכתב האישום, ובלבד שניתנה לנאשם הזדמנות סבירה להתגונן; אולם לא יוטל עליו בשל כך עונשחמור מזה שאפשר היה להטיל עליו אילו הוכחו העובדות כפי שנטענו בכתב האישום.

כלומר: בית המשפט יכול להרשיע נאשם גם בעבירה אחרת, אם העובדות מצביעות על אותה העבירהכאשר המגבלה היא: ניתנה לנאשם הזדמנות סבירה להתגונן.

דמניוק הואשם בכך שהוא היה "איוון האיום" בטרבלינקה - כל המשפט נסב סביב "פרשת טרבלינקה". לא הצליחו להוכיח מעל לכל ספק סביר שהוא אכן איוון האיום. עלתה השאלה: מדוע לא להאשימו בפשעי נאצים? בית המשפט טען שלא הייתה לו מספיק אפשרות להתגונן, ולכן לא הסכים לסטייה

בשל חשש מעיוות דין.

9


עד למהפיכה החוקתית, הגישה בישראל הייתה לגילוי האמת, גם עם הגמשת כללים. בית המשפט חזר על כך במספר פסקי דין: ההליך הפלילי הוא לא משחק שחמט - אם נעשתה טעות טקטית, לא על

זה יקום וייפול דבר.

- אדם הואשם בגילוי סודות מדינה. הסנגור טען שהייתה טעות בכתב האישום: תיקוןפס"ד סילבסטר כתב האישום לא נעשה בפרוצדורה ראויה. בית המשפט מדגיש שהדיון הפלילי אינו צריך לקבל צורה

של משחק שח מט, ובו מהלך אחד לא ראוי תוציא את הנאשם לחופשי.

בפס"ד שניתן לאחרונה, מכיוון שהחיפוש לא נעשה בהסכמה, הראיות נפסלו )למרות שנמצאו סמים!(.

, כותב השופט ברק:בפרשת אפללו

"טעותם של הסנגורים המלומדים נעוצה לדעתי בתפיסתם את מהותו של ההליך הפלילי עצמו. ההליך הפלילי מהווה מערכת מתואמת ומאוזנת של נורמות הבאה להגשים את המשפט הפלילי

הסובסטנטיבי. מטרתו של ההליך הפלילי היא להביא לזיכויו של חף מפשע ולהרשעתו של הנאשם. ההליך הפלילי אינו תחרות, לא ספורטיבית ולא אחרת. המשפט אינו משחק. מטרת הדיון הפלילי היא

לחשוף את האמת. הן התובע והן הנאשם צריכים לתרום את חלקם לגילוי האמת. במגנה כרטה של הנאשם לא כתוב כי ההליך הפלילי צריך להעניק לו יתרונות טקטיים על פני התובע. מטרת ההליך אינו

להעניק יתרונות טקטיים, לא לתובע ולא לנאשם"

לחסד"פ להביא ראיות מטעמו. בית המשפט167 נדונה סמכות בית המשפט לפי סעיף בפרשת קניר . בית המשפט העליון אישר את החריג. אומר בית המשפטלאחר הסיכומיםרצה להביא ראיות מטעמו

בצד הכלל, כי הראיות"כי אכן לא ראוי בדר"כ לסטות מהפרוצדורה, ועניין זה לא יעשה על נקלה: צריכות להיות מובאות בזמנן הרגיל והמקובל, יש להכיר בשיקול-דעת בית המשפט לסטות מהכלל,

במקרה שהוא ימצא זאת לנחוץ."

בית המשפט העליון מאשר את הערכאה הנמוכה יותר, כאשר הוא אומר שחשוב לשמור על הכללים,אבל ניתן לסטות מהם אם זה יביא לגילוי האמת.

- בידי הזוג לא היו קלטות שהיו בידי המשטרה. הם טענו שאילו היו נותנים להם אתבפרשת אנג'ל הקלטות, הם היו מנהלים את ההגנה אחרת. אומר בית המשפט, כי קיים ספק רב בכך, שאי גילוי ראיה

מסוימת על ידי התביעה, גרם לנאשם למסור ביודעין עדות כוזבת ולכן יצא שקרן בעיני בית המשפט.

הביא לשינוי של המשפט. חייל שנשפטפס"ד יששכרובכל הפרשות הנ"ל היו עד המהפכה החוקתית. על פי חוק השיפוט הצבאי בעבירה של שימוש עצמי בסמים. השוטר לא אמר לו על זכותו להיוועץ

בעו"ד, והחייל הודה.

סנגורו טוען לפסלות ההודאה. עד פסק דין זה, לא התייחסו לפירות העץ המורעל, ובפס"ד זה בייניש אומרת שזכויות הנאשם הם במדרגה חוקתית, ולכן בכל החלטה יש למצוא את האיזון. בייניש יוצרת

- בכל מקרה שהיה פגם בראייה, בית המשפט ישקול אתכלל פסלות יחסיאיזון שונה והוא - התוצאות, וקבלת הראיה תלויה בהרבה גורמים: מכלול הנסיבות, בשאלה אם היה או לא היה זדון של

התביעה, מהות העבירה, מיהו הנאשם, עד כמה מדובר שעומדת על רגליה היא, או בראיה שמושפעת שהושג בהליך לא תקין, אבל מוכיחDNAמהפגם )הודאת נאשם שהושגה שלא לפי הליך תקין, לעומת

שאדם רצח(.

בייניש במקרה זה מעדיפה את זכויות הנאשם על גילוי האמת. זה עדיין לא פסלות מוחלטת.

בשיעור הבא נדבר על השפעת המשפט החוקתי על הסד"פ.

לקרוא את פסקי הדין בנושא + להתעדכן באתר לגבי פסק הדין החדש.

10


19.3.2012 ( 3שיעור מס' )

השפעות המהפכה החוקתית על הסד"פ

1982 המהפכה החוקתית השפיעה על כל תחומי המשפט, ולכן השפעתה על הסד"פ בשנת הקדמה: היא טבעית. ואולם, ההשפעה על הסד"פ הייתה הכי משמעותית משום שמאז ומעולם ההגנה

החוקתית שהאדם דרש באה להגן עליו מהכוח של המדינה בהליך הפלילי )מרבית החוקות בעולםעוסקות בזכויות חשודים ונאשמים(.

לשם מה אנו זקוקים לזכויות אדם? המדינה היא הריבון מחד, ומאידך, אנחנו לא רוצים מדינה טוטליטארית, ואנחנו רוצים לשמר את הזכויות ולרסן את זכותו של השלטון. במשפט הפלילי יש

למדינה את הכוח הרב ביותר לפגוע בזכויות האדם.

ניתן לראות את הזכות13כבר במסמך החוקתי, המגנה כרטא, מסמך הזכויות של אנגליה מהמאה ה- להליך הוגן, שאדם לא יישפט שלא בהליך הוגן. גם החוקות המאוחרות יותר מכילות מרכיב של זכויות חשודים ונאשמים, למשל: חוקת ארה"ב שמכילה את הזכות למאסר הוגן, הזכות למשפט מהיר ובפני

מושבעים, נגד ענישה בלתי פרופורציונאלית או אכזרית וכדומה. גם במגילת זכויות האדם של קנדה)הצ'רטר הקנדי(: זכויות טבעיות, זכות לייצוג, חזקת החפות וכדומה.

על כן זה אך טבעי, שכאשר נעשתה בארץ מהפיכה חוקתית, היא תשפיע גם על הסדר הדין הפלילי:כל דיני המעצרים שונה כך שיתאימו לחוקי היסוד, כל דיני החיפוש בגוף וכדומה.

כשאנחנו מסתכלים על פסקי דין חשובים במשפט הציבורי, רואים את כמות המקרים הקשורים לסד"פ - חוקים משוריינים יפורשו על פי חוקי היסוד.בפס"ד גנימאט- כמו

תוקפה של הוראות תיקן בחש"צ שקיצרה את התקופה ששוטר צבאי יכול להחזיק עצורפס"ד צמח - לפני הבאתו לשופט - גם תיקון חוק משוריין )חוק שנחקק לפי חוקי היסוד( שהוא מיטיב צריך להיבדק

לאור פסקת ההגבלה.

בתקופה האחרונה יצאו מספר הלכות חשובות -

האם העדויות שניתנו בחקירה יכולות לשמש בהליך.פס"ד שמש – השתמשו ב-פס"ד פרחי – DNA.לצורך שונה ממה שנלקח

פסקי דין שבהם לא הסבירו לעצורים שהם יכולים לסרב לחיפוש, ועוד הלכות חשובות בסד"פשמשנות את פני המשפט.

חוק היסוד כבוד האדם אומר: אין נוטלים ואיןמהו ההבדל בין חוקי היסוד שלנו לחוקות אחרות? מגבילים את חירותו של אדם... החוק לא כולל זכויות עצורים ונאשמים בצורה מפורטת כמו חוקות

אחרות. כלומר: חוקי היסוד אינם כוללים הגנה פרוצדוראלית. זוהי ההבחנה הראשונה: יש כאן הגנהמהותית, ולא פרוצדוראלית – אין אזכור להגנה שכזו בהליך הפלילי.

נשאלת השאלה, האם ניתן לגזור מהזכויות המהותיות את הזכויות הפרוצדוראליות? הזכויות הבלתי מנויות שנגזרו, גם הן זכויות מהותיות. בתי המשפט עשו עוד צעד ואמרו: ניתן גם לגזור זכויותפרוצדוראליות. למשל: מתוך הזכות לכבוד נגזרות חזקת החפות, והזכות להליך הוגן במשפט.

המאמר הבסיסי שנכתב, על ידי ברק, "הקונסטיטוציונליזציה של מערכת המשפט בעקבות חוקי-היסוד והשלכותיה על המשפט הפלילי )המהותי והדיוני(". לטענת ברק, כל הזכויות הפרוצדוראליות

שמקובלות בחוקות אחרות )זכות השתיקה, הזכות לייצוג וכדומה(, נקלטו בארץ מכוח חוקי היסוד.

11


. זכויות נפגעי עבירה1 אחת השאלות שעולה בעקבות העובדה שההגנה בחוקי היסוד היא לא ספציפית: מה באשר לזכותם

לכבוד של הקורבנות או של הציבור? והרי, אם הייתה חוקה שנותנת זכות ספציפית לנאשם, אז יודעים שזוהי הזכות הספציפית. אבל כאשר גוזרים את זה מ"כבוד", אז צריך לבדוק גם את הנפגעים – ואז

צריך לבדוק את האיזון.

- פס"ד שניתן טרם חקיקת חוק המעצרים. עוסק במעצר עד תום ההליכים, בתקופהפס"ד גנימאט שהמעצר נדון על פי החסד"פ. הפס"ד עוסק בפרשנות עילות מעצר. האם העובדה שהעבירה היא

מכת מדינה יכולה לשמש עילת מעצר? היה מדובר בגניבות רכב, כאשר באותה תקופה הייתה ממש תעשיה של פירוקי רכבים בשטחים. האם בעקבות חוק היסוד צריך לבדוק ספציפית האם האדם מסוכן

או שהוא עלול לשבש הליכים.

רוב השופטים הסכימו שמכת מדינה לא מספיקה להוות עילת מעצר. היא יכולה להוות אינדיקציה למסוכנות )להוסיף לזה(. אגב הדיון, התעורר ויכוח בין השופטים לגבי שאלת זכויות הקורבנות. אומר

השופט שמגר:

"בית המשפט אינו מופקד רק על עיצוב המשפט; הוא גם נושא באחריות כלפי האדם, שנפגע בפועל או בכוח מן העבריינות לצורותיה ופגיעותיה, לרבות זו המבוצעת על-ידי נאשמים מסוימים הממתינים לדינם. כבוד האדם וחירותו הם גם מזכויותיו של האזרח מן השורה שנפגע,נפצע, נדרס, נאנס ונסחט.

מבטו של בית המשפט חייב להיות מקיף ומאוזן, ואל לו להיות מכוון לגיזרה אנושית אחת בלבד."

כלומר: שמגר מבקש לאזן את הזכויות של הנאשם מול זכותם של הקורבנות הפוטנציאליים ושלהציבור כולו.

הבעיה באמרה של שמגר: זכויות אדם נועדו להגן על הפרט: כאשר מדברים על הציבור ועל קורבנות פוטנציאליים, מדובר על אינטרסים, ולכן יש כאן ערבוב בין זכויות ואינטרסים. שמגר הופך אינטרסים לזכות - השאלה: מתי זכויות הפרט הופך לאינטרסים כלליים, אם בכלל? זוהי התשובה של השופטת

דורנר:

"הקניית מעמד של זכות יסוד למכלול האינטרסים הפרטיים המאוגדים בערך הכללי של"שלום הציבור", שעליה רומז חברי, הנשיא שמגר, עשויה להביא לשלילת המשמעות של זכויות היסוד של

הפרטים האינדיווידואליים. עניינה של תורת זכויות היסוד של האדם, ועניינו של חוק היסוד, הם באיזון בין הצרכים הבסיסיים של הפרט לבין צורכי הציבור. בכך שהציבור מורכב מפרטים, וצורכי הציבור

מגלמים את צורכי הפרטים, אין כדי לשלול את הדיכוטומיה האמורה בין צורכי הפרט לבין צורכי הכלל,שליה מבוססת תורת זכויות היסוד של האדם מעיקרה."

אם נשווה בין שלום הציבור וחופש הביטוי, המבחן יכול להיות הסתברותי: רק אם יש וודאות קרובה לשלום הציבור, נפגע בחופש הביטוי. פסקת ההגבלה היא מעין מבחן הסתברותי. ואולם, כאשר

מדברים על זכות מול זכות - אין כאן עניין הסתברותי. כאשר מקנים למישהו זכות, ולא סתם אינטרס –ההגנה שלו תהיה יותר חזקה.

השופט ברק נוטה להסכים עם שמגר - גם זכויות הקורבנות הם זכויות, אבל אומר שזה לא משפיע על הדיון - כי אם אין סכנה מאדם מסוים, אז אין צורך לעצור אותו! אם גוזרים את זה מ"מכת מדינה" אז

אין פגיעה בקורבנות הפוטנציאליים. אומר הנשיא ברק:

"זכויות האדם שעליהן מגן חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותוהן זכויותיו של כל אדם באשר הוא אדם. על-כן יש להגן על הקורבן ועל הנאשם גם יחד... מביאה לעתים להתנגשות בין כבוד הקורבן לכבוד הנאשם. התנגשות זו מחייבת איזון ראוי... התנגשות כזו אינה קיימת כלל ועיקר בסוגיית המעצר עד תום ההליכים, מקום שלא נשקפת כלל סכנה מהנאשם לקורבן אם ישוחרר. כבודו של הקורבן אינו

דורש לעצור נאשם שפגע בו אם לא נשקפת כלל סכנה מהנאשם אם יתהלך חופשי."

12


כלומר: אם אדם ספציפי הוא לא מסוכן, אז אין כאן פגיעה בקורבן.

לעמדה שגם זכויות קורבנות עלו למעמד נורמטיבי, יש לכך השלכות מעשיות: יכולה להיות חקיקה שדווקא תיתן דגש על זכויות הקורבן, ולאו דווקא על זכויות הנאשם, ואולי אפילו ניתן לפסול חקיקה

שאינה מגינה מספיק, או שתהיה חקיקה שמגינה יותר על הקורבן.

המחוקק הישראלי קיבל את העמדה של זכויות הקורבנות, ובעקבות ח"י כובד האדם יש הרבה חוקיםשמגנים על הקורבן:

חוק זכויות נפגעי עבירה - חוק המאפשר לנפגעים להישמע במהלך ההליך המשפטי של.1הנאשם.

חוק המגבלות על חזרתו של עבריין מין לסביבת נפגע העבירה - חוק הפוגע בנאשם לטובת.2 הקורבן -זהו חוק שמאפשר לבית המשפט למנוע מעבריין מין כשהוא משתחרר לגור או לעבוד

בקרבת נפגע העבירה )אפשר לקבוע זאת בפסק הדין(. על מנת שלא יתקלו זה בזה.

טענת העותר הייתה שהתביעה פגעו בזכותו לפי.2477/07פס"ד פלוני נגד פרקליט המדינה - בג"צ לחוק מדבר על זכותו להביע עמדתו בעניין הסדר הטיעון.2חוק נפגעי עבירה, כי סעיף

באותו מקרה, הנאשם כבר הודה על פי ההסדר. בית המשפט נאלץ לאזן בין פגם ובין התוצאה שלו. כבר דובר על כך שלא כל פגם יביא לבטלות בגלל האיזונים. בפסק הדין היה צורך לאזן בין זכות

בית המשפט אמר שיש לבחון את מישור הזמן ואת מישורשכבר הודה.הקורבן, ובין זכות נאשם העובדות הקונקרטיות. במישור הזמן: ככל שההליך מתקדם יותר, נעדיף את מניעת הפגיעה בזכויות

הנאשם. במישור העובדות הקונקרטיות: בית המשפט יבחן את טיב המעשים שמיוחסים לנאשם, ואת סבירותו וטיבו של הסדר הטיעון. בעניין זה, בית המשפט חשב שהכף נוטה שלא לפגוע בנאשם. אילו

בית המשפט היה חושב שההסדר אינו סביר, זה היה מטה את הכף לטובת הקורבן.

בעניין קצב הייתה עתירה בעניין הסדר הטיעון. א' טענה שלא הייתה לה הזדמנות להשמיע את טענתה. דעת המיעוט רצתה לפסול את הסדר הטיעון. מאוד נדיר להתערב בשיקול הדעת של

היועמ"ש, ולכן דעת הרוב הייתה נגד )הערה: העליון לא התערב מעולם בהחלטת היועמ"ש בנוגעלקיום ראיות לדוגמה, כי אז זה יהלך מעל הראיות בדיוני ההוכחות שלאחר מכן(.

. פגיעה בזכויות מול עליות כספיות2 זכויות אדם עולות כסף! למשל: כדי שנשים תוכלנה להיות טייסות, זה עולה כסף. נשאלת השאלה:

האם שיקולים תקציביים וכלכליים הם לעולם שיקולים שלא ניתן להעלותם מול זכויות אדם?

שיקולים תקציבים הם לא "מילה גסה" אלא מתחייבים, כי כשנותנים כסף לזכות אחת, אז מונעים כסף מזכות אחרת. האיזון נעשה באמצעות פסקת ההגבלה - המידתיות. האם הבעיות מצדיקות את

הפגיעה בזכות.

)אחד מפסקי הדין הראשונים שבהם בית המשפט ביטל חוק(: לפני התיקון, שוטר צבאיבפרשת צמח שעות עד הבאה בפני שופט. התיקון שנדון בפס"ד צמח קיצר את105יכול היה לעצור אדם עד

שעות זה לא מידתי ומוגזם. מאידך, התיקון הוא מיטיב. האם96 שעות. הטענה: גם 96התקופה ל- ניתן לפסול את התיקון בגלל שהוא בלתי חוקתי?

תשובת בית המשפט: החוק הוא משוריין, אבל כאשר יש תיקון - התיקון צריך לעבור את פסקתההגבלה. ההלכה העקרונית: גם תיקון מיטיב צריך לעבור את פסקת ההגבלה!

ישנה כמות עצומה של עריקים, אין מספיקזכות האדם לחירות, שנפגעת מול שיקולים כלכליים: שוטרים ושופטים צבאיים להבאה דחופה בפני שופט. השופט זמיר אומר שצריך לאזן בין גודל הזכות

לשיקול התקציבי: "ההבדל בין הרצוי ומצוי בגימטרייה, הוא כסף" - השופט זמיר לא פוסל את השיקולים התקציביים, ובמסגרת זו אומר זמיר: יש כאן פגיעה בזכות בסיסית ביותר - פגיעה בחירות,

13


ומאידך: הצבא לא הראה שזה ממש בלתי אפשרי. בית המשפט קבע בטלות של החוק, ונתנו תקופתזמן לכנסת לתקן את החוק )חוק השיפוט הצבאי - החש"צ(.

24 שעות. באזרחות, מעצר ראשוני הוא עד 48כיום, בצבא: מעצר ראשוני על ידי שוטר צבאי הוא עד שעות.

פסק דין צמח הוא הראשון במדינת ישראל שבהם בוטל סעיף חוק!

חוק המעצרים החדש קיצרהגדלת זכויות בגזרה אחת לא תמיד מסייעת באמת להגדיל זכויות: את אורכם של המעצרים, וכיום צריכים להביא את העצור יותר פעמים בפני שופט. במחקרים שנעשו

מסתבר, שבפועל זה לא צמצם את הכמות ולא את האורך של המעצרים. כאשר חסרים משאביםבכיוונים אחרים, לפעמים הרפורמה יכולה לפגוע.

שעות זהו זמן קצר24, צריך להגן על העצור. בפועל, 24 ל-48קיצור שעות המעצר הראשוני מ- והמשטרה לא מספיקה לחקור את האדם ומתעסקים ב"מי יהיה השוטר שייקח את העצור" או ב"מי

שעות". במקרה זה, השופט הופך להיות חותמת גומי! אם היו24השופט התורן ואיך הוא יגיע אליו תוך שעות, המשטרה באמת הייתה יכולה להתחיל לחקור, ואז משחררת את העצור אם אין48ניתנות

ישנה הסכמה שהקיצור לא עוזר לחשודים, ואף פוגע, כיסיבה להמשיך להחזיקו. לסיכום: השופטים חייבים לתת למשטרה זמן מינימאלי לחקור ולכן הופכים להיות חותמת גומי.

. עיכוב ביצוע עונש עד החלטה בערעור.3 עיכוב ביצוע עונש הוא סיטואציה, שבה אדם הורשע וקיבל עונש מאסר, והוא מבקש שיעכבו את ביצוע

העונש עד לסוף הדיון בערעור. בעבר, ההלכה הייתה שלא נותנים עיכוב ביצוע כאשר אדם הורשע,והנימוק: חזקת החפות הופרכה, והוא צריך לרצות את עונשו.

בית המשפט משנה את נקודת האיזון: נכון שכאשר אדם הורשע הופרכה חזקת החפות,בפס"ד שוורץ אבל היא עדיין קיימת: עדיין יש סיכוי שההחלטה תתהפך! אי אפשר לומר שאדם שהורשע, אין לו יותר

מרכיבים:4זכות לחירות, ולכן: בית המשפט קובע הלכה בעלת

הגשת ערעור כשלעצמה לא מעכבת את ביצוע עונש המאסר. זהו נתון לשיקול דעת בית.1המשפט.

הגישה לפיה העיכוב הוא חריג, בהינתן רק בנסיבות יוצאות דופן, כבר אינה עומדת )היפוך.2ההלכה הקודמת(.

בית המשפט יתחשב באינטרס הציבורי באכיפה מיידית, מול האינטרס של הפרט בעיכוב..3 הנטל על המבקש את עיכוב העונש לשכנע את בית המשפט, שבנסיבות המקרה, נסוג.4

האינטרס הציבורי בביצוע מיידי של העונש, מפני אינטרסים נוספים שמעורבים בסוגיה.

מהם השיקולים שבית המשפט לוקח בחשבון?

חומרת העבירה - כמובן שככל שהעבירה חמורה יותר, הנטייה תהיה לא לעכב..1 אורך תקופת המאסר - ככל שהמאסר ארוך יותר )זה גם מעיד על חומרת העבירה(, וגם אם.2

יקצרו את העונש בערעור, אז עדיין תהיה תקופה לרצות. ואם זה מעצר קצר, יש סיכוישהמעצר יתקצר בערעור, ואז הנאשם ריצה כבר יותר ממה שהיה אמור.

טיב הערעור וסיכויי הצלחתו..3העבר הפלילי של הנדון..4נסיבות אישיות..5 האם הערעור הוא רק על חומרת העונש - במקרה כזה, לא עומדת לאדם חזקת החפות! לכן.6

אין שום טעם לעכב את תחילת הביצוע. אם הערעור הוא רק על החומרה, זה שיקול שלא לתתעיכוב.

14


שנים( הוא שיקול7דוגמה: מקרה קצב היא דוגמה טובה ליישום הלכת שוורץ. מחד, עונש חמור ) לטובת אי-עיכוב. מצד שני, שיקולים של סכנות הימלטות או סכנה לציבור אינם רלוונטיים. כמו כן, קצב

ערער גם על ההרשעה, ולא רק על החומרה. ומעל הכל, עמדת השופט דנציגר בעניין הערעור: גם כשנאשם לא עוזר לעצמו, בית המשפט צריך לעזור לו )בסיכומים במחוזי, עורכי הדין של קצב "גמגמו"

שאולי היו יחסים בהסכמה, אבל קצב הלך על הכחשה מלאה, שהייתה לדעת רבים חסרת סיכוי. דנציגר טען: גם אם הנאשם לא מנהל הגנה חכמה, נאפשר לו להעלות את טענותיו, לאפשר לו לתת

טענה עובדתית אחרת(.

בדוגמה הנ"ל ניתן עיכוב ביצוע בגלל הסיבות הנ"ל )אח"כ השופטים בעליון דחו את הגרסההעובדתית(.

שנים הוא עניין נדיר7יש שטוענים שהייתה כאן טעות בעיכוב ביצוע. עיכוב ביצוע כאשר העונש הוא מאוד. לטענת המרצה, הפגיעה בשוויון הייתה דווקא חודש ההתארגנות שניתן לו לפני המאסר(.

. סמכויות חיפוש בגוף4 חוק סדר הדין הפלילי )סמכויות חיפוש בגוף..( = חוק החיפוש בגוף, הינו חוק מודרני שדורש

פרוצדורות כגון: הסכמה לחיפוש בגוף, מה יעשה אם החשוד אינו מסכים וכדומה.

שני פסקי דין בנושא זה:

. פסק דין שקדם לחוק הנ"ל. אדם הסכים לחיפוש סמים באחוריו. לא הייתה מחלוקתפס"ד גואטה. 1שהחיפוש נעשה בהסכמה. השופט איילון קבע:

"גם משניתנת הסכמה לעריכת החיפוש, עדיין אין פירושו של דבר כי הכול פרוץ ומותר. העובדה שמדובר בזכויות יסוד של פגיעה בכבודו של אדם ובצנעת הפרט יש בה כדי לחייב, גם כאשר החיפוש

נערך בהסכמה, לשמור על מידה סבירה של הגינות כדי שלא לרמוס את כבוד האדם שבגופו נערךהחיפוש, ואת פרטיותו, כאשר הדבר אינו מתבקש ואינו הכרחי לצורך החיפוש".

כלומר: אחרי חקיקת חוק זכויות האדם, גם כאשר החיפוש הוא בהסכמה, כבוד האדם חייב להישמר.

. פס"ד שניתן לאחר חקיקת חוק החיפוש בגוף - ההלכה שלו היא פחותפס"ד לאוניד לוין. 2 משמעותית כי היא תוקנה על ידי המחוקק. מדובר בבדיקת דם לצורך בדיקת שכרות. פקודת

התעבורה היא פקודה מנדטורית משוריינת )קודמת לחוק היסוד(, וקובעת את העילות לחיפוש. בית המשפט מחיל את הוראות החוק המודרני גם על תקנות התעבורה: יש לקבל את הסכמתו של הנבדק

לעבור בדיקה.

כיום, בעקבות אי יכולת המחוקק להתמודד עם התוצאות ישנה חזקת שכרות: לא הסכמת, חזקהשאתה שיכור. עדיין, זוהי דוגמה להחלה של חוק הזכויות על כל תחומי המשפט הפלילי.

. ביטול חוק שהתיר הארכת מעצר ללא נוכחות )בעבירות ביטחון(.5 דובר בפסק הדין על החסד"פ )עצור החשוד. פלוני נ' מדינת ישראל5564/11בש"פ פס"ד פלוני,

בעבירות ביטחון(. עבירות ייחודיות משום שהרבה מהחשודים הם לא תושבים, וקשה לאסוף נגדם אשר5תשתית ראייתית, עדים פוטנציאלים אינם משתפים פעולה וכדומה. בפסק הדין נדון סעיף

קובע שאפשר להאריך מעצר במקרים מסוימים, בלי שהעצור יהיה נוכח.

בעניינים חוקתיים בודקים האם נפגעה הזכות, ואם כן: בודקים את פסקת ההגבלה.

האם נפגעה הזכות? בוודאי. ההליך ההוגן הוא חלק מכבוד האדם, וההליך ההוגן כולל את זכותו של הפרט להיות נוכח בעת ש"חורצים את גורלו".

האם התכלית היא ראויה? מדובר בקיום חקירה בעלת מאפיינים מיוחדים, שצריכה להיות רציפה. תכלית ראויה.

15


הסעיף נפל על "מידתיות". השופטת בייניש הייתה בדעת רוב לפסול, ואמרה: דווקא בגלל שמדובר במקרים נדירים, אז אין הצדקה לסעיף. למקרים של "פצצה מתקתקת" יש פתרונות אחרים. השופטת

בייניש אומרת שיש פתרון, אבל לא מפרטת מהו.

הסעד החוקתי מבחינת בייניש הוא בטלות. בדעת מיעוט נאמר על ידי ש' נאור: ניתן לתת למחוקק זמןלהפוך את החוק לחוקתי יותר.

. האם אפשר להרשיע בדעת רוב?6 לחוק בתי המשפט קובע כיצד נקבעות הכרעות במשפטים. העיקרון הוא דעת הרוב,80סעיף

ובמשפט הפלילי צריך רוב לכל סעיף וסעיף.

נטען שכיום זה לא חוקתי להרשיע בדעת רוב, ושיש להרשיע פה אחד, כמו בארה"ב.בפס"ד סיבוני

כנגד: חוק בתי המשפט קובע את יסודות השיטה, והוא חוק משוריין, ולכן לא ניתן לשנות את זהבהחלטה פסיקתית. אילו המחוקק רוצה לשנות, עליו לעשות זאת בעצמו.

ניתן להעלות טיעונים עקרוניים בעד ונגד. בעד: אם זוהי רק דעת רוב, אז יש כאן ספק סביר. כנגד: אםלא תכתב דעת מיעוט, פסלנו את סיכויי הערעור.

. השפעת חוקי היסוד על קבילות הראיות7 בשיטת המשפט הישראלית יש הפרדה בין הדין לתוצאה. גם אם נפל פגם בהשגת ראיה, הראיה

קבילה, ובית המשפט היה יכול להתחשב בפגם דרך המשקל שהוא נותן לראיה.

חריגים:כלומר: הדין הכללי לא פסל ראיות שלא התקבלו כדין למעט ה

!חוק האזנת סתר - האזנת סתר היא לא קבילה כראיה.חוק הגנת הפרטיות - אם ראיה הושגה תוך פגיעה בפרטיות, היא אינה קבילה 'לפקודת הראיות. לפני חוקי היסוד,12הודאה שאינה חופשית ומרצון אינה קבילה, לפי ס

הודאה שכזו הייתה הודאה שהתקבלה תוך פגיעה בשלמות הגוף של הנחקר. המקרים בהםנקבע שההודאה היא לא חופשית, הם המקרים בהם הוכח שהופעלו עליו לחצים סבירים.

, בית המשפט לא מקבל את "פירות העץ המורעל", ונותן דגש על חיפוש אחרלפני הלכת יששכרוב נותנת דגש על אינטרס שלמות הגוף - המקרים שבהם ההודאה היא לא12האמת. פרשנות סעיף

, והן את12קבילה הם רק במקרים שבהם הנחקר הוכה. פס"ד יששכרוב שינה הן את פרשנות סעיף נקודת האיזון בנושא של קבילות ראיות:

הסעיפים הרלוונטיים:

.זכות השתיקה א לחוק המעצרים28הזכות לאי הפללה עצמית - סעיף א( לחוק המעצרים. החובה לעצור חקירה ולתת לחשוד34הזכות להיוועץ בעורך דין - סעיף(

)ב( לחוק המעצרים.34להיוועץ,

לחש"צ חובת1א 227 יששכרוב היה חייל. פסק הדין נדון על פי החש"צ. לפי סעיף עובדות פסק הדין: היידוע לזכות ההיוועצות קמה לכל חייל שנחקר. יששכרוב נחקר על ידי המשטרה הצבאית בעניין

וככל הנראה בזדון לא הוזהר שמה שהוא אומר יכול לשמש נגדו.שימוש עצמי בסמים,

נועדה להגן. הודאה חופשית ומרצון 12השופטת בייניש משנה את האיזון גם בחש"צ וגם לעניין סעיף על אוטונומיה של רצון עצמי. גם ללא מכות, יכול להיות שנשללה ממנו הזכות לקבל החלטה. ואולם, הודאתו של יששכרוב ניתנה לא תוך שלילת הרצון העצמי. פסילת ההודאה לא נעשתה על פי

נקבע שלא נפגעה האוטונומיה של הרצון החופשי.. כלומר: 12סעיף

16


נקודת איזון שנייה היא בנושא "פירות העץ המורעל": שינוי נקודת האיזון בין זכויות הנאשם לבין בירורהאמת.

עד פס"ד יששכרוב, הדגש היה על חשיפת האמת - הדין לחוד וקבילות לחוד. החל מהלכת יששכרוב, לבימ"ש יש שיקול דעת לפסול ראיה. במכלול הנסיבות בית המשפט יבדוק משתנים שונים: עוצמת

DNAהזכות הנפגעת, תום הלב של התביעה, סוג העבירה, סוג הראיה )ראיה שעומדת על רגליה כגון לעומת הודאה שיכולה להיות מושפעת(.

כלומר: נכון שלא תמיד ראיה מסוימת שהתקבלה שלא כדין תוביל לפסלותה, אבל בהחלט ייתכנומצבים שכן. ביששכרוב, מכלול הנסיבות הוביל לפסלות.

נוכל בהמשך לראות יישומים שונים להלכת יששכרוב.

נא לקרוא את פסקי הדין באתר בנושא הנ"ל.

(4 )שיעור מס' 26.3.2012

)השפעת המשפט החוקתי על הסד"פ – המשך(

. השפעת חוקי היסוד על קבילות ראיות7 בשיעור הקודם דיברנו על הלכת יששכרוב. בפס"ד זה ישנן שתי הלכות חדשות שמשנות את נקודת

האיזון:

. כלל הפסילה החוקתי / היחסי – לפי כלל זה, בית המשפט ייתכן שיפסול ראיה שהתקבלה בניגוד1 לדין. זו אפשרות שקיימת. אם בעבר ערך האמת היה יסוד הסד"פ, הרי שכיום לא רק רק חיפוש

האמת, אלא גם הגנה על זכויות הנאשם.

לפקודת הראיות – הודעה שאינה חופשית ומרצון. אם בעבר הסעיף הזה הגן בעיקר על12. סעיף 2 שלמות הגוף, והפעלת הסעיף היה במצב של אלימות, כיום מגנים על האוטונומיה של הרצון החופשי,

ובית המשפט מוכן לקבל גם פגמים שמקורם אינו באלימות.

. ההלכות נקבעו ברמה12ביששכרוב, הפסילה הייתה על בסיס כלל הפסילה, ולא על פי סעיף העקרונית, אך ברמה היישומית, מכיוון שלא ניתנה לו הודעה על זכותו להיוועץ בעו"ד, והעבירה לא

היתה קלה – ובאיזון בין סוג העבירה וזכות הנאשם – זכותו גברה.

, ההודאה היתה מתוך בחירה חופשית ולא בגלל פגיעה12מצד שני, הפסילה לא היתה על פי סעיף באוטונומיה האישית.

נדבר היום על היישומים של הלכת ישככרוב ועל ההרחבות של ההלכה.

הערה: ההודעה על זכות ההיוועצות הייתה אמורה להיות לפי החש"צ. חוק זה מוכל על כל נחקר, ולא רק על עצורים. השאלה האם יש להודיע גם לנחקרים )יששכרוב היה נחקר ולא היה עצור( נשארה

לחוק המעצרים(. השאלה34בצריך עיון, היות וחוק סדר הדין הפלילי נוקט במינוח "עצור" )סעיף הופיע בפסקי הדין המאוחרים יותר, המיישמים בהלכת יששכרוב.

נדון כאשר אלזם כבר, עזבון המנוח יוני אלזם ז"ל נ' מ"י1301/06ע"פ - עבירת רצח. פרשת אלזם לא היה בחיים )כנראה שהורעל בכלא – נסיבות המקרה לא הובררו(. המשפחה רצתה לנקות את

שמו, וביקשו להמשיך בהליך הפלילי )במצב נורמלי הליכים פליליים כאלו מסתיימים(.

17


לאלזם הוכנס מדובב לתא. עצם ההכנסה של מדובב בישראל אינה אסורה.ואולם, המדובב חרג מגבולות תפקידו: הוא סיפר לאלזם שעורך הדין שלו נטש אותו, וייעץ לו שלא לשמוע לעצת עורך דינו

ולשמור על זכות השתיקה.

. הזכות להיות מיוצג2. זכות השתיקה. 1השופטת חיות קובעת שהמדובב פגע בשתי זכויות של אלזם: על ידי עורך דין ולהיוועץ בו. על כן השופטת פוסלת את ההודאה, והיא עושה זאת מכוח שתי ההנמקות

. השופטת קובעת, שהאופן שבו12של הלכת יששכרוב: הן מכוח כלל הפסילה, והן מכוח סעיף המדובבים פעלו, גרמה לפגיעה באוטונומיה של הרצון החופשי.

בעניין כלל הפסילה: מדובר בעבירה חמורה – עבירת רצח. בית המשפט טוען: חומרת העבירה היא בעצם "חרב פיפיות": מצד אחד, ככל שהעבירה חמורה יותר, רוצים למצות את הדין עם נאשמים ומצד

שני: ככל שהעבירה חמורה יותר כך המדינה צריכה להקפיד יותר עם זכויות הנאשמים, משום שפוטנציאל הפגיעה בחירותו של אדם היא חמורה מאוד. הסכנה של הודאה כוזבת בעבירת רצח, היא

שאדם חף מפשע יקבל מאסר עולם. ההודאה של אלזם נפסלה גם על פי כלל הפסילה היחסי.

כיום, שופטים מתמודדים עם השאלה הזו גם עבור נאשמים שהינם בחיים, ויש דיעות קיצוניות לשני הכיוונים: ישנם אנשי אקדמיה שיטענו, ששני רוצחים שיצאו לחופשי הוא מחיר סביר לשלם עבור כך

שהמשטרה תתחיל לנהוג "כמו שצריך", ויש שיטענו ששופט מקצועי יכול להתמודד עם הכל, ולתת אתהמשקל שהוא חושב שצריך לתת.

לדעת המרצה, האיזון של הכלל היחסי הוא טוב, אבל המחיר הוא מחיר חוסר הוודאות. האם ראיההיא קבילה? התשובה תהיה "תלוי" – לא נוכל לדעת בוודאות אם הראיה תיפסל או לא.

- אסף שי הואשם בהריגה במהלך תאונת דרכים )היסוד אסף שי נ' מדינת ישראל 9956/05 ע"פ . לא הודיעו לו על זכותו להיוועץ1הנפשי הנדרש לעבירה: פזיזות(. בחקירה של שי היו שני פגמים:

. כאשר אמרו לו שהוא יכול לזמן עו"ד, לא הפסיקו את החקירה עד שעורך הדין שלו יגיע.2בעו"ד.

בית המשפט קבע שהעובדה שהחוקר לא הודיע לשי על זכותו - על זה אין לפסול את העדות, משום מתייחס רק34שהוא היה נחקר ועדיין לא עצור. כלומר: אין הכרעה בעניין נחקר שאינו עצור )סעיף

לעצורים(, והשאלה נשארת בצריך עיון.

)ב(, כאן יש הרחבה של הסעיף על ידי בית המשפט, ומכליל34פסילת העדות היא בגלל הפרת סעיף את הסעיף גם על נחקר שאינו עצור. כמו כן, בית המשפט פוסל את העדות של שי בשל פגם זה,

ומביע בכך את מורת רוחו מהתנהגות המשטרה: מדובר באדם שנחקר זמן רב אחרי האירוע )חודש או חודשיים(, כאשר אין סכנה מאותו אדם ואין דחיפות בחקירה )עורך הדין הגיע, והמשטרה המשיכה

בחקירה ולא נתנה לנחקר לדבר עימו(. תוצאת פסילת ההודאה: אין יסוד נפשי. שי מורשע בגרם מוותברשלנות.

- ראיות נגזרות. המשטרה נמצאת במבוי סתום לגבי רצח איתן פרחי נ' מדינת ישראל 4988/08 ע"פ , מובטח למתנדבים שהסכימו,DNAענת פלינר, ועל כן רוצה לקחת בדיקה מדגמית של עורכת הדין

שלDNAשהבדיקה היא לצורך חקירת הרצח בלבד. צירוף מקרים מדהים, קצינת משטרה מוצאת שה- שלו הקלידה עוד באותו היוםDNA של אנס סידרתי, שאת ה-DNAאחד המתנדבים )פרחי( תואם ל-

לקובץ אקסל.

, ואכן מתברר שאותו פרחי הוא אנסDNAפרחי נעצר, נותנים לו לעשן סיגריה, ומוציאים ממנה סידרתי. נגד פרחי מוגש כתב אישום על סדרה של מעשים מגונים, אונס וכדומה. נגד פרחי מצטברות

ראיות נוספות )מיקומו במועדים שונים על פי מיקום הטלפון הסלולרי שלו(, חצאי הודאות של פרחי.

שהתנדב לתת.DNAאין חולק על כך שהסיבה שפרחי נעצר מלכתחילה הוא בגלל ה-

18


א קובע שהצלבה בין נתונים שהתקבלו תעשה רק לצורך אותה עבירה,14בחוק החיפוש בגוף, סעיף אשר לשמה נעשה החיפוש. כלומר: מדובר לא רק על הפרת הבטחה, אלא גם על הפרת דין.

הסנגור שלו טוען להלכת יששכרוב: אין כאן תשתית ראייתית, ואולם השופט מודריק, בבקשת המעצרעד תום ההליכים, מיישם את הכללים של הלכת יששכרוב ואומר: הראיה לא תפסל. הסיבות:

א קובע דין, אבל לא קובע כלל פסילה )כלומר: הסעיף לא אומר שאם הדין הופר, אז14סעיף .1 אשר32 או חוק הגנת הפרטיות, סעיף 16הראיה לא קבילה - בניגוד לחוק האזנות סתר, סעיף

קובעים כללי קבילות(. יישום כלל הפסילה ביששכרוב: מדובר באנס סידרתי, עבירה שהיא חמורה הרבה יותר..2

של אדם, שלא יכולDNAביששכרוב מדובר בראיה מושפעת )הודאה(, לעומת ראיה עצמאית - "להשתנות כתוצאה מהפרת הדין". אין טענת זדון )זה היה "פוקס" של המשטרה(, האינטרס

הציבורי פה חזק. כל הנ"ל מחזקים את קבילות הראיה.

גם בבית המשפט המחוזי, פרחי מורשע בסדרת המעשים המגונים והאונס על בסיס אותן הראיות. )גם הראשוני וגם זה שנלקחDNAבבית המשפט העליון מרשיעים את פרחי, אבל פוסלים את ה-

מהסיגריה(. יוצאות מפרשה זו הלכות חשובות מאוד, הן בפסלות ראיות והן בנושא של ראיות נגזרות:

א לחוק החיפוש בגוף מסמיך את המשטרה14השופט לוי כותב את פסק הדין. לטענתו, אכן סעיף לחפש, בכפוף לקבלת הסכמה בכתב. המשטרה אכן קיבלה את הסכמתו של פרחי בפעם הראשונה,

. פגיעה2. הזכות להליך הוגן. 1ואולם הבעיה היא הפרת ההבטחה, וכאן ישנן פגיעה בשתי זכויות יסוד: בפרטיות.

השופט לוי רואה בהפרת ההבטחה פגיעה מאוד בסיסית בזכות להליך הוגן )השופט משאיר בצריך עיון דוקטרינות של הגנה מן הצדק, ואת הזכות לאי הפללה עצמית - את כל אלו הוא משאיר "בצד" בשל

הפגיעה הקשה בזכות להליך הוגן(.

הפגיעה השניה היא בזכות לפרטיות. השופט מרכיב את חוק הגנת הפרטיות על חוק החיפוש.

פגיעה בפרטיות היא אחת מאלה - ...( לחוק הגנת הפרטיות, פגיעה בפרטיות מהי: 8)2סעיף

( הפרה של חובת סודיות לגבי עניניו הפרטיים של אדם, שנקבעה בהסכם מפורש או8)משתמע.

כלומר: הפרת חובת הסודיות נוגדת הסכם שנעשה עם פרחי.

חומר שהושג תוך פגיעה בפרטיות יהיה פסול לחוק הגנת הפרטיות, חומר פסול לראיה: 32סעיף לשמש ראיה בבית משפט, ללא הסכמת הנפגע, זולת אם בית המשפט התיר מטעמים שיירשמו

להשתמש בחומר, או אם היו לפוגע, שהיה צד להליך, הגנה או פטור לפי חוק זה.

32, וקובע: שיקול הדעת של סעיף 32השופט לוי בודק מהו היחס בין כלל הפסילה היחסי, לסעיף (. 32מתאחד עם הלכת יששכרוב )כל השיקולים של ההלכה נכנסים לסעיף

היא שהראיה אינה קבילה, אלא אם בית המשפט יכשיר אותה.32הביקורת: ברירת המחדל של סעיף ברגע שהשופט לוי קובע שהלכת יששכרוב נכנסת לתוך הסעיף, הוא ביטל את ברירת המחדל, וכעת

הכל נתון לדעתו של בית המשפט.

הראשונה, השופט לוי קובע שההפרה היא מאוד קשה: יש כאן פגיעה בהליךDNAלעניין ראיית ה- ההוגן, וגם פגיעה בפרטיות. הפסול בהשגת הראיה הוא מאוד גדול. השופט לוי אומר, שאומנם מדובר

הראשוני, אין בעיה לפסולDNAבעבירה חמורה אבל מכיוון שאפשר להרשיע גם ללא הראיה של ה-אותה.

19


מבדל מהסיגריה, איכון טלפוני, התנהגותו שלDNA ראיות נגזרות: ה-3שאלת הראיות הנגזרות: היו פרחי במהלך החקירה. בית המשפט פוסק:

"עלפי רוב, בחינת חוקיותה של הראיה הנגזרת, במנותק מן הראיה הראשית, תוביל למסקנה כי קבלתה במשפט לא תוביל לפגיעה קשה בהוגנות ההליך, המצדיקה את פסילתה...ומהי הזיקה אשר

תוביל לקביעה כי אי-החוקיות שבראיה הראשית הפסולה דבקה גם בראיה הנגזרת?מבחינה עובדתית בין קיומה של הראיה הראשית לאפשרות השגתה של הראיה הנגזרתקשר של סיבתיותנדרש

ממנה."

זיקה עובדתית )קש"ס עובדתי( - האם בלי הראיה הראשונה היו משיגים את שאר הראיות?

, הטומנת בחובה שיקול דעת שיפוטי באשר לנסיבותסיבתיות משפטית"לכך יש להוסיף דרישה של התומכות בפסילת הראיה הנגזרת... במישור הקבילות, הקשר הסיבתי-משפטי מבטא את קיומה של

זיקה מהותית בין הפסול שנפל בראיה הראשית ובין הראיה הנגזרת."

הראשוני להשגת שאר הראיות,DNAברור שמבחינה הזיקה העובדתית - יש קשר ישיר בין השגת ה-ולכל מהלך החקירה.

השני, אומר בית המשפט שזיקתה לראיה הראשונית הפסולה, היא כל כך הדוקה,DNAלגבי ראיית ה- השני, ואולם: הוא לאDNAעד שלמעשה זה הופך להיות אותה הראיה, ולכן השופט לוי פוסל גם את ה-

פוסל את הראיות האחרות, שעל בסיסן ניתן להרשיע את פרחי.

השופט דנציגר מסכים עם פסק דינו של השופט לוי, אבל חשוב לקרוא את דעתה של השופטת חיות, "לעניין עוצמת הזיקה הקיימת בין ההשוואה הראשונה הפסולה ובין הראיות הנגזרות, איןאשר אומרת:

מקום להבחין בין הראיות הנגזרות השונות, שכן מדובר בעיקרו של דבר באותה זיקה עצמה הנעוצה בכך שאלמלא נערכה ההשוואה הראשונה הפסולה לא היה המערער, ככל הנראה, נחשד ונחקר בגין

עבירות המין והראיות הנגזרות שנאספו במהלך חקירתו לא היו באות לעולם."

השני לראיות האחרות היא מלאכותיות, ולכן שאלת הקשר הסיבתי היא לאDNAהאבחנה בין ה- רלוונטית, אלא השאלה שצריכה להישאל: האם קבלת הראיות הנגזרות תהפוך את המשפט לבלתי

הוגן?

"...הדוקטרינה שאומצה בשיטתנו המשפטית על-פי הלכת יששכרוב היא הדוקטרינה היחסית המותירה לבית המשפט שיקול דעת בפסילת הראיה בהתחשב בנסיבות הקונקרטיות של כל מקרה ומקרה... השאלה הרלוונטית המצריכה תשובה בהקשר זה היא בעיני השאלה - האם קבלת הראיה תהפוך את המשפט בכללותו לבלתי הוגן ... בהקשר זה יש לזכור כי הגינות ההליך אין משמעה רק

הגינות כלפי הנאשם אלא גם כלפי נפגעי העבירה והציבור בכללותו..."

ההלכה הזו היא בעצם מסר של אזהרה למשטרה בעניין הפרת הבטחות, כאשר המחיר החברתי הואקטן, כי האנס הורשע.

- עובד זר רצח אישה, ביתר את גופתה וזרק אותה בפח הונצ'יאן לין נ' מדינת ישראל 8974/07 ע"פ )א( לחוק19זבל. זכות ההיוועצות קוימה, אבל לא הודיעו לו על זכותו לקבל סנגור ציבורי. סעיף

"נעצר אדם והובא לתחנת משטרה או למתקן של רשות החוקרת על פי דיןהסנגוריה הציבורית קובע: או שהוא חשוד בביצוע עבירה, יודיע לו הממונה על התחנה או על החקירה, בהקדם האפשרי, כי

"באפשרותו לבקש מינוי סניגור ציבורי אם הוא זכאי לכך לפי חוק זה.

לאחר שמונה לו סניגור, הוא טען: הודעה על זכות ההיוועצות "סתם" לעובד זר כי כמו להודיע לו על זכותו "לטוס לירח" )והרי מהיכן ישיג עורך דין?(. ההודאה פסולה, משום שהיא לא כללה את הזכות

לסנגור ציבורי.

20


השאלה: האם מרחיבים את חובת היידוע, גם לחובת ההודעה על הזכות למינוי סניגור ציבורי? רובינשטיין נמנע מלהכריע, אבל לא שולל את האפשרות שהודעה אפקטיבית על קיומה של זכות

ההיוועצות, חייבת לכלול גם הודעה בדבר אפשרות המינוי של סניגור ציבורי. רובינשטיין אומר שגם הצד השני של המטבע ברור: ויתור על זכות ההיוועצות על ידי חשוד שאינו מודע לזכות המינוי )של

סניגור ציבורי(, אינו ויתור מודע במלוא מובן המילה, וייתכנו לכך השלכות במישור הקבילות.

למרות שלא נשללת האפשרות לפסילת הודאה במקרים כאלו, ההכרעה במקרה לין היא, שההודאה תקפה מכמה סיבות: המשטרה פעלה בתום לב, לאחר שהודיעו לו על זכותו, הוא לא ביקש לעשות בה

שימוש, והסכים לשחזור בזירת הרצח ללא סניגור, חומר הראיות היה מספיק גם ללא ההודאההראשונית שלו.

בהם לשאלת מועד, וכאמור המקרה שלפנינו לא בא בכללם, יתכנו מקרים"רובינשטיין מסכם: ההודעה ותכנה עשויה להיות משמעות מכרעת לגבי קבילותה שלהודאה, וטוב יעשו הגורמים

"הממונים אם יתנו דעתם לכך.

כלומר: איתות לרשויות האכיפה, שקיימת אפשרות לפסול הודאה.

אב חרדי, שרצח את בנו בן השלושה חודשים. - ישראל ולס נ' מדינת ישראל 10715/08 ע"פ

את אותו האיש חקרה חוקרת שלא הייתה "רגישה לכך שמדובר בגבר חרדי" )נגעה בו מידי פעם בכתף(, והיא חקרה אותו ככל גבר. הסניגור טען שעצם העובדה שאותו אדם שהה לבדו עם אישה - זה

שיבש לו את הרצון חופשי. כלומר, נטען שאמצעי החקירה היו פסולים, ושיבשו לו את הרצון במובן לפקודת הראיות, וכן פגעו בזכות ההיוועצות שלו - פסילה על בסיס כלל הפסילה היחסי12סעיף

)יששכרוב(.

בית המשפט במקרה זה מקבל שההתנהגות של השוטרת אולי לא הייתה רגישה, אבל בשום פנים לא מקבל שזה שלל את האוטונומיה של הרצון העצמי, או שזה יביא לפסילת הראיה - מה גם שהממצאים

הרפואיים של הנתיחה אימתו את ההודאה שלו.

האמירות בפסק דין לגבי כבוד האדם הן החלק החשוב של פסק הדין: הצורך להגן על כבודם שלנחקרים.

- ניסיון להרחיב את הלכת יששכרוב. פס"ד חשוב ומומלץ לקריאה )הייתה מ"י נ' שמש 5852/10 דנ"פ פעם שאלת מחשבה במבחן על הנושא: חשוב לראות את הויכוח בין השופטים בייניש ודנציגר(.

תאונת דרכים עם רכבת. הרכבת מנהלת וועדת חקירה פנימית, ובמסגרת זו נחקרו עובדים ונתנו הודאות. כעת, המשטרה חוקרת ומבקשת את ההודאות שניתנו בחקירה הפנימית. נשאלת השאלה:

האם אפשר לפסול ראיות / מסמכים עוד בשלב שקודם להליך הפלילי? הרי ההודאות ניתנו לפני שהוגש כתב אישום, וההודאות ניתנו לפני החקירה המשטרתית וללא זכויות )זכות ההיוועצות, זכות לאי

הפללה עצמית(. הטענות שנטענות הן כדי למנוע מהמשטרה לקבל את המסמכים הללו.

בפס"ד שמש נשאלת השאלה: האם מן הראוי להפעיל את דוקטרינת הפסלות הפסיקתית עוד בשלב שלפני כתב האישום, באופן שחשוד או צד שלישי יוכלו למנוע את העברת הראיה

שמש ישנה תוצאה אחת – הרחבת הלכת יששכרוב גם למצב הזה,( 851/09ברע"פ )למשטרה? ובדיון הנוסף ההלכה מתהפכת.

נימוקיו של דנציגר ברע"פ להרחבת ההלכה:

עשויה למנוע במקרים המתאימיםהכרעה בעניין קבילותה של ראיה עוד בשלב המקדמי ".1 את העמדתו לדין של חשוד כשאין די ראיות לכך, ובכך ייחסך ניהול ההליך הפלילי על

כלומר: נניח שפוסלים את הראיות הללו, ובלעדיהן אין מספיק ראיות להעמדה."כל השלכותיו

21


לדין, אז ההליך הפלילי נחסך )כלומר: אם יש סיכוי לפסלות על פי יששכרוב, אזי אפשר וכדאילעשות את הפסילה כבר בשלב הזה, הקודם להליך(.

מניעת מחלוקות בין ההגנה לבין התביעה באופן שיאפשר לבית המשפט לנהל את ההליך.2הפלילי באופן יעיל יותר.

( לחסד"פ,10)149הגנה מן הצדק. הגנה מן הצדק נוספה לרשימת הטענות המקדמיות. סעיף .3 מאפשר לנאשם לטעון שלא היה צודק והוגן להגיש את כתב האישום. אנו למדים מסעיף זה

שהמחוקק מכיר באפשרות להעלות טענות צדק והגינות אשר קודמות להגשת כתב האישום – טענות שאינן נוגעות למשפט עצמו. כלומר: המחוקק הכיר בחשיבות של הפסיקה המקדמית

לכתב האישום. אפקט מצנן - בעתיד לא ישתפו עובדים פעולה. אם העובדים ידעו שהמשטרה יכולה לעשות.4

שימוש בחקירות פנימיות, הם לא ישתפו פעולה בחקירות אלו. המודל המניעתי - שמירה על טוהר ההליך - יש למנוע מראש את הפגיעה בערך החברתי.5

"מניעת העברתו של מסמך לעיון המשטרה בשלבשעשויה להתרחש אילו הראיה תתקבל: שלפני הגשת כתב אישום בשל העובדה כי קבלתו במשפט תפגע בהגינותו של ההליך

המשפטי עולה בקנה אחד עם הרציונאל המרכזי שבבסיס דוקטרינת הפסלות הפסיקתית כפי שאומצה בעניין יששכרוב – הרציונאל המניעתי. לפי המודל המניעתי, פסילת הראיה מהווה סעד הצופה פני עתיד ותכליתו למנוע פגיעה שתתרחש בערך חברתי מוגן עם קבלת הראיה

במשפט... על פי המודל המניעתי, פסילתה של הראיה אינה סעד מתקן בגין התנהגותם הבלתי כשרה של החוקרים בעת השגת הראיה, כי אם סעד שנועד למנוע פגיעה מהותית

ביושרתה ובטוהרה של מערכת עשיית הצדק אם תתקבל הראיה במשפט..."

לקרוא:

- בן חיים נ' מדינת ישראל )פסלות ראיות שהושגו בחיפוש לא ראוי(.10141/09רע"פ

בשיעור הבא נדון בזכויות נאשמים ועצורים וכן בנושא חקירה.

(5 )שיעור מס' 16.4.2012

השפעת המשפט החוקתי על הסד"פ - המשך.

בסוף שיעור שעבר דיברנו אודות פסק דין שמש. פסק הדין דן בשאלה האם אפשר להרחיב את כללהפסילה היחסי, גם לוועדות חקירה. בד"נ שמש, בית המשפט העליון שאל שתי שאלות:

מהו השלב בהליך הפלילי בו ניתן להכריע בטענה של אי קבילות ראיות?.1 לפסד"פ? )סעיף43האם טענה כזאת יכולה להתברר בבית המשפט בהליך לפי סעיף .2

המסמיך את בית המשפט להורות לאדם שברשותו מצוי חפץ שהצגתו נחוצה לצרכי חקירה,להורות לאותו אדם להציג אותו(.

, הרכבת נדרשת לתת עדויות למשטרה, והעובדים טוענים: לא ניתן לתת עדויות אלו, כי43לפי סעיף לא ידענו מראש שהן תשמשנה לחקירה משטרתית. בייניש שואלת: האם אפשר להעלות את הטענות

הללו בשלב זה, או רק בשלב המשפט? ובהנחה שאי אפשר להכריע בשאלת הקבילות בשלב זה, האםיש טעם אחר שעשוי להצדיק את אי מסירת ההודאות שניתנו בוועדת החקירה.

בייניש משאירה בצריך עיון את השאלה: מה קורה אם יש טענה שהראיות עצמן נתקבלו שלא כדין. מהדינה של הודאה שמלכתחילה ניתנה תוך הפרת החוק?

בית המשפט סוקר את העקרונות שבבסיס דוקטרינת יששכרוב ואומר: כאשר עורכים את האיזוןבשאלת קבילותה של ראיה שהושגה שלא כדין, בית המשפט שוקל שלוש קבוצות של שיקולים:

22


אופיה וחומרתה של אי החוקיות / אי ההגינות שהייתה כרוכה בהשגת הראיה..1השפעת אמצעי החקירה הפסול על הראיה שהושגה. .2 השפעת פסילת הראיה על מלאכת עשיית הצדק במובן הרחב )איזון אינטרסים כללי: אינטרס.3

ציבורי, עד כמה הראיה משפיעה על הרשעת הנאשם, חומרת העבירה(.

בייניש טוענת: סקירת השיקולים הנ"ל מחייבת שההחלטה תעשה בשלב המשפט - רק אז תהיה לבית המשפט גישה למכלול השיקולים. משמע: הרכבת צריכה להעביר את החומר, המשטרה תעשה את

השימוש בראיות ואם יש טענות לגבי אי הקבילות, הדיון בנושא יעשה בבית המשפט. בכך נהפכהההלכה שניתנה על ידי דנציגר בבש"פ שמש.

השאלה השניה: האם יש להטיל חיסיון אחר על ההודאות? בית המשפט מציין, שבשיטת המשפט שלנו אין חסינות כללית, אלא חסינות ספציפית על נושאים מסוימים )למשל: חסינות של מידע רפואי(,

ולכן אין חיסיון אחר על ההודאות.

שני יישומים / התפתחויות והרחבות של פסד יששכרוב:

. פסק דין פרחי )בשיעור הקודם(.1

המספר לא מצוי בסילבוס(. )10141/09רע"פ . פס"ד בן חיים נ' מדינת ישראל - 2

- קבילות ראיות חפציות שנמצאו בחיפושים אשר נטען שנערכו שלאפס"ד בן חיים נ' מדינת ישראלכדין.

בפסק הדין דובר על שלושה מקרים שבית המשפט איחד למקרה אחד:

שוטרים בסיור ביקשו מאדם להוציא את מה שבכיסו, ואז נתגלתה סכין..1 אדם הואשם בעבירה של אחזקת סם מסוכן. הסם נתגלה בחיפוש שהיה בבית אימו בעת.2

שלא שהה בבית, בהסכמת האם וללא צו חיפוש. אדם הואשם באחזקת סמים: בחיפוש בביתו נמצאו כדורים, והחיפוש נעשה ללא צו שיפוטי.3

אבל לאחר שהתקבל מידע מודיעיני.

בפסד"פ ישנם שני סעיפים רלוונטיים:

חיפוש שלא על פי צו חיפוש.25סעיף . חיפוש על גוף אדם אגב חיפוש במקום )חיפוש רק בבגדים, אם יש חשד סביר29סעיף .

שאדם שנמצא במקום מחזיק חפץ אסור(.

בית המשפט שואל: האם הסכמה יכולה להוות תחליף לחשד סביר? ותשובתו היא כן. ההסכמה יכולה לשמש תחליף, ואולם ההסכמה חייבת להיות מודעת, מרצון ועל מנת שתהיה כזו, יש ליידע את האדם

.ליידע את החשוד על זכות הסירובעל יכולתו לסרב –

על בסיס פס"ד יששכרוב, כלל הפסילה היחסי, נפסלו הסכין והסמים במקרה הראשון והשני, כי אומנם הייתה הסכמה - אבל לא דובר בהסכמה מדעת )לא נאמר לאם או למחזיק הסכין על זכותם לסרב

לחיפוש(. במקרה השלישי לא נפסלו הראיות משום שהיה חשד סביר.

זהו מקרה תקדימי של פסילת ראיות שהתקבלו בחיפוש על בסיס הלכת יששכרוב.

. זכויות עצירים ואסירים8 כתוצאה מחוק יסוד כבוד האדם שהעלה את זכויות העצירים והאסירים לקנה מידה חוקתי, חוקק חוק

המעצרים.

23


מדבר על תנאי החזקה במעצר. התיקון החקיקתי הזה רוצהסימן ב' לחוק המעצרים: מעצר ושחרורלקבוע תנאי מעצר מינימאליים. בעבר, תנאי המעצר היו קטסטרופאליים.

שעות(, עצורים נמצאים באחריות השב"ס.24מעבר למעצר הראשוני שנעשה במתקני המשטרה ) לשב"ס יש יותר יכולת לנהל את נושא האסירים )המתקנים הם של השב"ס(. ואולם, לא כל התנאים

שקובע החוק מתקיימים.

בעתירה של לשכת עורכי הדין, וטענו שאין מיטה לכל עציר כמו שדורש החוק, ובית המשפט העליוןהוציא צו שמחייב מיטה לכל אסיר. עדיין - לא כל התנאים מתקיימים.

- החוק נפסל. הסיבה שהמדינה רצתה לעשות "בית סוהר פרטי" היא הסיבההפרטת בתי הסוהר הכלכלית: גורם פרטי יהיה יעיל יותר, ויוכל להעלות את רמת המאסר. החוק נפסל, כי נקבע שיש כאן פגיעה בכבודם של אסירים בכך שהעונש שלהם מבוצע על ידי גורם פרטי – פגיעה בכבוד במובן של

הזכות הבסיסית להיכלא בבית סוהר של המדינה )זכותם הסימבולית(.

המרצה טוענת שהסיבה האמיתית היא סיבה מוסדית, אבל לא רצו להציג את זה כך, ולכן הציגו את זה כפגיעה בזכויות. טיעונים בדבר "מדרון חלקלק" )יפריטו כל דבר(, הטיעונים בדבר בעיית הפיקוח )אם לא יפקחו כמו שצריך, יכולים לעשות כסף על חשבון האסירים( - אלו הם טיעונים שלא הופיעו בפסק

הדין, אלא פרשנויות חיצוניות, מדוע בית המשפט בחר כפי שבחר. הנימוק בפסק הדין הוא רק הנימוקשל הפגיעה בכבוד. זוהי לא תשובה ברורה לגבי מה מותר להפריט )משאירים את זה בצריך עיון(.

מדוע פסק הדין חשוב לעניינו? המאסר הוא השלב האחרון של ההליך הפלילי, ועובדת פסילת החוקבעניין ההפרטה בשל חוק יסוד כבוד האדם היא נקודה חשובה בדבר השפעת המשפט החוקתי.

ארבעת שלבי ההליך הפלילי

חקירה..1העמדה לדין..2המשפט - ההליך הדיוני..3שלבי פוסט משפט..4

שלב החקירה הגוף החוקר רוצה לברר האם בוצעה עבירה, מי ביצע אותה, לאסוף ראיות. המשטרה היא הגוף

החוקר העיקרי במדינה.

תפקידי המשטרה: לפקודת המשטרה, 3סעיף

משטרת ישראל תעסוק במניעת עבירות ובגילוין, בתפיסת עבריינים ובתביעתם לדין, בשמירתםהבטוחה של אסירים, ובקיום הסדר הציבורי ובטחון הנפש והרכוש.

חשוב להבין שקיימים חוקים במדינה שמעניקים סמכויות חקירה לגופים נוספים: השב"כ, הפיקוח עלהגנים, רשויות המע"מ. בקורס זה נדבר בעיקר על המשטרה.

חקירה כוללת את כל האמצעים של בירור העובדות. לעיתים,מהי משמעות המונח "חקירה"? בטעות, מצמצמים את המונח רק לשלב התשאול )חוקר שואל את הנחקר(. התשאול הוא רק חלק

מהחקירה, אשר כוללת גם: מעקב, תצפיות וכדומה.

נודע למשטרה על ביצוע עבירה, אם על פי תלונה לחסד"פ קובע: 59סעיף כיצד נפתחת חקירה? ואם בכל דרך אחרת, תפתח בחקירה; ...

24


"נודע למשטרה" יכול להיות בתלונה או בדרך אחרת )כתבה עיתונאית, שוטר שנמצא בזירה, או בכלדרך אחרת(.

לחקור. אולם החובה מסויגת: בעבירה שאינה פשע, רשאי קציןחובה על פי הסעיף יש למשטרה אולם בעבירה שאינה פשע רשאי קצין משטרה בדרגת"משטרה בדרגת פקד להורות שלא לחקור:

פקד ומעלה להורות שלא לחקור אם היה סבור שאין בדבר ענין לציבור או אם היתה רשות אחרתמוסמכת על פי דין לחקור בעבירה."

כלומר: קיימות שתי סיבות בגינן המשטרה אינה חייבת לחקור:

חוסר עניין לציבור..1רשות אחרת מוסמכת לחקור..2

נשאלת השאלה: אם אדם מתלונן על אדם בעבירה פשע, כאשר אין בדל ראיה - האם גם אז המשטרהחייבת לחקור?

- דרישה לחקור את רפי גינת. במסגרת צדוק נ' ראש אח"מ - משטרת ישראל 1113/07 בג"צ תוכנית כולבוטק התבצע תחקיר על הטרדות מיניות בלשכת התעסוקה )העותר היה פקיד בלשכה

שהואשם בהטרדות(. העותר הגיש תלונות שונות לגבי עורכי התחקיר: לקיחת שוחד, קבלת דבר במרמה – עבירות המוגדרות כעבירות פשע. המשטרה החליטה שלא נעשה דבר וסגרה את תיק

החקירה.

הוגש ערר לפרקליטות, וזו דחתה את הערר, ולכן הוגש בג"צ. אומר העותר: התלוננתי על עבירה מסוגפשע ולכן המשטרה חייבת לחקור.

בית המשפט פסק: לא בכל פעם המשטרה חייבת לחקור. אם מדובר בתלונה שאין עליה בדל ראיה,והיא נשמעת מופרכת - אזי לא חייבים לחקור, זאת כדי למנוע תלונות סרק.

הודעה על החלטה שלא לחסד"פ, 63על ההחלטה שלא לחקור נמסרת הודעה למתלונן לפי ס' על החלטה שלא לחקור או שלא להעמיד לדין תימסר למתלונן הודעהלחקור או להעמיד לדין:

בכתב בציון טעם ההחלטה.

יש אפשרות להגיש ערר על ההחלטה לא לחקור, לגוף בפרקליטות לפי הקבוע בסעיף. 64וכן, לפי ס'

הסיכויים של עתירה לבג"צ בענין כזה נמוכים, כי בג"צ לא נוטה להתערב בהחלטות היועמ"ש. ידוע עלמקרה אחד שבו בג"צ החליט להערב בהחלטה לא להעמיד לדין: שפטל נ' היועמ"ש.

עתירה של עו"ד שפטל נגד רשימות עיתונאיות של נוח קלינגר – שפטל נ' היועמ"ש 223/88בג"צ בענין משפט דמניוק. ברשימות טען שוב ושוב העיתונאי שדמניוק הוא איוון האיום. המשטרה החליטה

שלא לחקור, כאשר השיקול היה שמדובר באדם שהוא ניצול שואה.

בית המשפט סבר שזה לא ראוי שלא לחקור, כי אי אפשר לומר שאין עניין לציבור. אילו היה מדובר באדם שהתפרץ באמצע המשפט, זה אכן נכלל ב"חוסר ענין לציבור", ואולם היה מדובר בסדרה של

את התלונהלחקור כתבות שיש בהן להשפיע על הליך תלוי ועומד. אי אפשר לומר שאין עניין לציבור )עוד לפני ההעמדה לדין(. בשל כך הורה בית המשפט ליועמ"ש להורות למשטרה לערוך חקירה.

לכאורה, לפי מה שנאמר, רק לגורם החוקר יש השפעה על ההליך, אבל גם לתביעה יש השפעה עלההליך. יש להפריד בין חקירה משטרתית לבין הפרקליטות.

אם התביעה היא של המשטרה, אז זה יותר פשוט, כי הכל נמצא בתוך המשטרה, ואולם תיקים חמורים יותר נמצאים בפרקליטות. נשאלת השאלה: האם המשטרה כפופה לפרקליטות? האם

25


הפרקליטות יכולה להנחות את המשטרה באיזה אמצעי חקירה לנקוט? אין אמירה בחוק, אבל ניתןללמוד על יכולת הפרקליטות משלושה מקורות סמכות אפשריים:

( לחסד"פ.1)א()64בתיק שנפתח בעקבות תלונה יש סמכות ערר לפרקליטות לפי סעיף .1 כלומר: אם הפרקליטות מוסמכת להורות לחקור בעקבות ערר, אז בוודאי יש סמכות להורות

ללא ערר. )אם הערר הוא לפרקליטות, משמע: הפרקליטות יכולה לשנות החלטות חקירה שלהמשטרה(.

לחסד"פ, אחרי קבלת חומר החקירה, תובע רשאי להורות למשטרה על השלמת61לפי סעיף .1חקירה )ושוב, אם יש בדיעבד, אז למה שלא יוכל להורות לחקור מראש?(

עצם העובדה שהיועמ"ש אחראי על כל רשויות האכיפה - מעמד היועמ"ש הוא כזה שהוא.2 מוסמך להנחות את כולם, ובכלל זה את המשטרה )הפסיקה מחזקת את מעמד היועמ"ש,

למשל, בפס"ד אביבית אטיאס נטען שגם הפצ"ר – הפרקליט הצבאי הראשי - כפוף ליועמ"ש,במובן של קביעת מדיניות, עקרונות וכו', ועליו ללמוד מהנחיות היועמ"ש(.

בדיקה משטרתית, מקדמית: לעיתים שומעים שיועמ"ש הורה לפתוח בבדיקה )לא חקירה(. זהו הליך שנועד לצמצם את הנזק

לחשודים. אם יש בדיקה, אז עדיין לא נפתח תיק. עניין הבדיקה המשטרתית (המקדמית( לא מצויבחוק.

עלה נושא הבדיקה - התנועה פנתה לפרקליטות וטענה: 3993/01 בבג"צ התנועה לאיכות השלטון יושבת ראש הרשות לניירות ערך ביצעה עבירה פלילית. הפרקליטות החליטה לערוך בדיקה על מנת

לבדוק האם להורות למשטרה לחקור. על סמך הבדיקה היועמ"ש החליט לא להורות על חקירה.

התנועה טוענת: במסגרת הבדיקה לא ניתן לזמן עדים, ולעשות דברים שהמשטרה אמורה לעשות – המשטרה הייתה צריכה לערוך את הבדיקה ולא הפרקליטות )במקרה הנ"ל, הבדיקה נעשתה על ידי

הפרקליטות כי מדובר בעניין בעל חשיבות ציבורית, אבל בדיקות נערכות גם על ידי המשטרה(:

"העותרת אינה תוקפת את עצם סמכותה של הפרקליטות לבצע בדיקה על מנת להחליט אם להורות למשטרה לפתוח בחקירה אם לאו. טענתה היא, כי במקרה הנדון, נערכה בדיקה פסולה, באשר

הפרקליטות נטלה על עצמה סמכויות חקירה משטרתיות, הזמינה עדים לרבות הנלונה, וערכה חקירה מעבר לגבולות הליכי בדיקה שבסמכותה לערוך. לפיכך, נטען, כי ההחלטה שנתקבלה בעקבות

הבדיקה הפסולה, לוקה באי סבירות קיצונית ויש לבטלה. דין הטענה להידחות."

)למשל: בעקבות בדיקה מקדמית שנערכה על ידי היועמ"ש, הורו למשטרה לחקור את השופט דנציגר. אם לא היה נסגר התיק מחוסר אשמה, אלא מחוסר עניין לציבור – אז דנציגר לא יכול היה לשוב

ולכהן(.

בין שאר תחומי פעולתו של היועץ המשפטי לממשלה, מופקד הוא על אכיפת "תשובת בית המשפט:החוק הפלילי ומוסמך להורות למשטרה על פתיחת חקירה פלילית...

משבאה פנייה ליועץ המשפטי לממשלה או לפרקליטת המדינה, בה מועלים נגד מאן דהוא חשדות עומדות בפניהם מספר דרכי פעולה, שאחת מהן הנוגעת לענייננו,בדבר ביצוע עבירה פלילית,

היא עריכת בדיקה, על מנת להחליט אם להורות על פתיחת חקירה משטרתית אם לאו.

הוא עניין שבשיקול דעת. שיקול הדעתמתן הוראה כזו, בדומה למתן הוראה על הגשת כתב אישום, הוא רחב ביותר וההתערבות השיפוטית בו היא מצומצמת ונעשית במקרים נדירים.

לפיכך, אין ממש בטענה בדבר פלישת הפרקליטות לתחום לא לה וגלישתה מעבר לסמכויותיה בעריכת הבדיקה כפי שנערכה. הפרקליטות מעורבת בחקירות משטרתיות פליליות ולעיתים היא

מלווה אותן והאחריות להחליט אם קיים חשד לביצוע עבירה ועל מי נופל חשד זה ולהורות על פתיחת

26


כאמור, לא ניתן לקבוע קריטריונים לעניין היקף, אופי וטיב הבדיקהחקירה בהתאם, רובצת עליה. "ויש להשאיר עניין זה לשיקול דעת הפרקליטות, כשכל מקרה נדון לגופו על-פי נסיבותיו.

כלומר: בית המשפט נותן לגיטימציה ליועמ"ש בעניין:

ביצוע הבדיקה..1קביעת ההיקף של הבדיקה..2

בית המשפט אומר: ככל שהחשד מתייחס לעבירות חמורות ומורכבות יותר, וככל שהשאלה אם יש בסיס עובדתי או משפטי לחשדות היא גדולה יותר וככל שהתלונה עלולה להיות תלונת סרק, כך

מתבקשת בדיקה מעמיקה יותר כלפי ההחלטה – כלומר: הנ"ל הם הקריטריונים שבית המשפט אומר שהם נדרשים להחלטה אם לעשות בדיקה בטרם חקירה. ואולם, בית המשפט משאיר את שיקול

הדעת בידי היועמ"ש.

תשאול לפקודה הפרוצדורה2סעיף מקור הסמכות של המשטרה או של רשות חוקרת לבצע תשאולים הוא

- פקודה מנדטורית. הערה: הסעיף מתורגם מאנגלית בצורה קלוקלת.הפלילית )עדות(

. חקירת עדים ע"י קצין משטרה וכו'2

קצין-משטרה בדרגת מפקח ומעלה, או כל קצין אחר או סוג אחר של קצינים המורשים בכתב,.1 בדרך כלל או במיוחד, על ידי שר המשפטים, לערוך חקירות על ביצוע עבירות, רשאי לחקור בעל-פה כל אדם המכיר, לפי הסברה, את עובדותיה ונסיבותיה של כל עבירה, שעליה חוקר

אותו קצין-משטרה או אותו קצין מורשה אחר כנ"ל ורשאי הוא לרשום בכתב כל הודעה,שמוסרה אדם הנחקר כך.

אדם,הנחקר כך, יהיה חייב להשיב נכונה על כל השאלות, שיציג לו בשעת החקירה אותו.2 קצין-משטרה, או קצין מורשה אחר כנ"ל, חוץ משאלות שהתשובות עליהן יהיה בהן כדי

להעמידו בסכנת אשמה פלילית.

סעיף מנדטורי שמקנה סמכות מאוד רחבה: כל קצין משטרה רשאי לשאול שאלות. הפקודה מסמיכה קצין בדרגת מפקח, אבל שר המשפטים יכול להסמיך גם אחרים )הרי תשאולים נעשים גם על ידי

שוטרים(. זוהי הסמכה רחבה לשוטרים רבים, וגם לאנשים שאינם שוטרים - לכן בפועל, גם מי שאינוקצין משטרה יכול לבצע תשאולים.

- כלומר כל בעל תפקיד אשרofficerהתרגום של הפקודה הוא לא נכון, כי בסעיף המקורי התכוונו ל- קיבל הסמכה משר המשפטים - רשאי לתשאל.

השאלה עלתה בפס"ד הוועד נגד עינויים, בעניין עינויים של השב"כ )כיום קייםמה כוללת חקירה? חוק השב"כ, אבל בעבר הסמכות של השב"כ הייתה דרך החוק הנ"ל, כלומר: דרך הסמכה של שר

המשפטים.

הטענות:

טענת סמכות - לשב"כ אין סמכות לבצע חקירות..1אין לשב"כ סמכות לבצע חקירות שיש בהן אמצעים קשים, עד לעינויים..2

, ואולם באותה8 - סעיף 2002. לגבי סמכות החקירה - כיום הסמכות היא ברורה בחוק השב"כ 1תקופה נשאלה מכוח איזו סמכות, והרי מדובר על פגיעה בזכויות.

בית המשפט דחה את הטענה של "סמכויות ממשל כלליות" בחוק יסוד הממשלה, בשל המגבלה על הסמכות השיורית: סמכות שיורית לא יכולה לפגוע בזכויות! במקרה זה, סמכות החקירה כמובן

שפוגעת בזכויות. ואולם, בית המשפט טען ששר המשפטים הוציא הנחיות לפי פקודת הפרוצדורה

27


סמכויותהפלילית )עדות(, וזה הנימוק שבגינו ניתן לבצע חקירה. זוהי הלכה חשובה מפסק הדין: חקירה אינן יכולות להיות במסגרת הסמכות השיורית.

. במסגרת חקירה - אמצעים ברוטאליים ובלתי אנושיים אסורים איסור מוחלט. 2

מה באשר לאמצעים הגורמים לחוסר נעימות? )למשל: חוסר שינה, מניעת האפשרות לצאת לשירותים(. האמצעים הללו הם אסורים אם הם נעשים לא כדי לקדם צורך חקירתי אינהרנטי. אסור

לנקוט בהם כאשר מטרתם העיקרית היא למנוע את כוח ההתנגדות של נחקר. האמצעים מותרים אםקיים צורך חקירתי אינהרנטי, למשל: פצצה מתקתקת. )פסק הדין אינו מקוים כלשונו(

חוק סדר הדין הפלילי )חקירת חשודים( זהו חוק שנחקק בעקבות המהפכה החוקתית. חוק זה עוסק בתיעוד החקירה )למשל: במקרי רצח /

הריגה יש לתעד כל חקירה תיעוד חזותי או קולי(, שפת החקירה בשפת הנחקר, מיקום החקירה.

השר לביטחון פנים שאחראי על החוק מוסמך לקבוע כללים נוספים בנושא ניהול החקירה.

לחוק חקירת חשודים מדבר על איסור פרסום. 13סעיף

- פלד היה כתב לענייניי פלילים בערוץ הראשון, אשר ביקש לשדר קלטתגיא פלד נ' מדינת ישראל שחזור רצח, עוד לפני שהיא הוגשה בבית המשפט כראיה. בית המשפט אמר, שהערכים שמוגנים

בסעיף הם הגנת הפרטיות, והגנת תקינות ההליך, לעומת חופש הביטוי וחופש הציבור לדעת.

בית המשפט טוען שהמקרה היה בשלב התחלתי, ושידור הקלטת בשלב זה עלול לפגוע בתקינותההליך המשפטי, ובזכות לפרטיות )גם של משפחת המנוח(.

סעיפים מסוג זה עובדים על נטל הראיה - אם יש איסור, אז הנטל הוא על המבקש לפרסם. אין איסורמוחלט, כי ברשות בית המשפט לאשר פרסום. בית המשפט הוא זה שיאזן את האינטרסים.

בשיעור הבא נדבר על דיני העיכוב.

(6 )שיעור 24.4.2012

זכויות חשודים ועצורים – זכות השתיקה והזכות לאי הפללה עצמית

הזכות לאי הפללה עצמיתהזכות לאי הפללה עצמית מצויה בכמה סעיפים:

חקירת )הפקודה שמאפשרת את התשאול(, לפקודת הפרוצדורה הפלילית עדות (2)2סעיף . 1 אדם,הנחקר כך, יהיה חייב להשיב נכונה על כל השאלות, שיציג לו בשעתעדים ע"י קצין משטרה:

חוץ משאלות שהתשובות עליהן יהיה בהןהחקירה אותו קצין-משטרה, או קצין מורשה אחר כנ"ל, .כדי להעמידו בסכנת אשמה פלילית

כלומר: הפקודה שקובעת את החובה להשיב לשאלות ששואל אותך שוטר או חוקר, קובעת גם שאדםלא חייב לענות על שאלות שעלולות להפליל אותך )גם כחשוד וגם כעד(.

שמיעת טענותחוק סדר הדין הפלילי )סמכויות אכיפה - מעצרים((, )לחוק המעצרים )א(28סעיף . 2 לא יחליט הקצין הממונה על מעצרו של אדם, על המשך מעצרו או על שחרורו בערובה, ולא: העצור

יקבע את סוג הערובה, גובהה ותנאיה, בלי שיתן תחילה לאותו אדם הזדמנות להשמיע את דברו,

28


לאחר שהזהירו כי אינו חייב לומר דבר העלול להפלילו, כי כל דבר שיאמר עשוי לשמש ראיה נגדו וכןכי הימנעותו מלהשיב על שאלות עשויה לחזק את הראיות נגדו.

כלומר: כאשר מזהירים, אז צריך להודיע, במסגרת האזהרה שיש זכות שלא לענות, כי כל דבר עלוללהפליל אותך.

ראיות מפלילות: לפקודת הראיות, 47סעיף . 3

)א( אין אדם חייב למסור ראיה אם יש בה הודיה בעובדה שהיא יסוד מיסודותיה של עבירה שהואמואשם בה או עשוי להיות מואשם בה.

)ב( ביקש אדם להימנע ממסירת ראיה מחמת שהיא עשויה להפלילו כאמור בסעיף קטן )א( ובית המשפט דחה את הבקשה והראיה נמסרה, לא תוגש הראיה נגד אותו אדם במשפט שבו הוא מואשם

בשל העבירה שהעובדה המתגלית מן הראיה היא יסוד מיסודותיה, אלא אם הסכים לכך.

)ג( נאשם שבחר להעיד במשפטו כעד הסניגוריה, לא יחול עליו סעיף זה לגבי העבירה שהוא מואשםבה באותו משפט.

זכות השתיקה . זכות זו מקורהזכות השתיקהזכות רחבה יותר, שלא מעוגנת בחוק, ונתונה רק לחשודים - היא

בתקנות השופטים באנגליה )כללים של הפסיקה שהתאגדו לכדי תקנות(. זוהי זכות לשתוק - לא לענותעל דבר.

שתיקה בחקירה ועדות בביהמ"ש נחשבת עדות כבושה,לשתיקה יכולות להיות משמעויות ראייתיות - נאשם במשפט יכול לבחור שלא להעיד.בנוסף שתיקת הנאשם יכולה להוות חיזוק או סיוע.

פס"ד שמבחין בין הזכות להפללה עצמית וזכות השתיקה הוא פס"ד אלמליח.

החשוד בחר לענות על חלק מהשאלותאדם נחשד בזיוף מסמך. - אלמליח נ' מ"י 3445/01 רע"פ במהלך החקירה, אולם סירב למסור שמות של חשודים אחרים. הוא הועמד לדין על הפרת חובה

חקוקה ושיבוש הליכי חקירה. בעליון הוא זוכה. אילו היה עד, היה חייב למסור את שמות החשודים - כי זה לא מפליל אותו, אולם כחשוד, זכותו לא לענות על שאלות של מסירת חשודים - זכותו רחבה יותר,

וקיימת לו זכות השתיקה.

האם זכות השתיקה כוללת גם זכות שלא למסור מסמכים?

האם חשוד בביצוע עבירה יכול שלא לציית לצו שיפוטי, אשר מורה לו למסור מסמכים כלומר: לפסד"פ מאפשר להוציא צו שיפוטי שמורה43הנמצאים ברשותו, מכוח זכות השתיקה? הערה: סעיף

לפקודת הראיות מקנה את הזכות לאי הפללה עצמית במסמכים.47לאדם להביא מסמכים. סעיף

- גלעד שרון טען שזכות השתיקה שלו כוללת גם זכות שלא למסור מ"י נ' גלעד שרון 8600/03 רע"פ מסמכים, הוא סירב לציית לצו לגילוי מסמכים במסגרת תביעה נגדו.

אין אדם חייב למסור ראיה אם יש בה הודיה בעובדה שהיא יסוד מיסודותיה לפקודת הראיות:47ס' של עבירה שהוא מואשם בה או עשוי להיות מואשם בה.

המדינה טענה שאין לחשוד זכות שתיקה לגבי מסמכים, שרון טען שמאחר והוא חשוד, יש לו זכות , זכות שלא למסור כל מסמך – כי זכות השתיקה היא רחבה יותר. ביהמ"ש בדק47רחבה יותר מס'

את הרציונלים של זכות השתיקה:

דאגה לחשוד – החשוד נמצא לבד מול החוקרים במהלך החקירה, ויש חשש שהחוקרים.1ישתמשו בפערי הכוחות כדי לגבות הודאות.

29


הגנה על שיטת המשפט מפני הודאות שווא – מאותם הנימוקים לעיל..2 הימנעות מהטלת חובות עשה על חשוד - התביעה היא שצריכה לגייס את הראיות. החשוד לא.3

צריך "לעשות את העבודה בשביל המדינה", כך בשיטה האדברסרית.

כל הנימוקים הללו אינם רלוונטיים למסמכים. מסמך הוא אובייקטיבי, ואין חשש שהוא מושפע, או חשש מהודאה כוזבת וגם הנימוק השלישי לא חל, כי לא מבקשים מאדם ליצור מסמכים, אלא למסור קיימים. גם מבחינת מדיניות, בית המשפט חשב שלא ייתכן שאדם מסרב לקיים צו שיפוטי. ההלכה:

לגבי מסמכים, לחשוד אין זכות שתיקה אלא זכות להימנע מפני הפללה עצמית.

)הערה: אם מדובר במסמכים מפלילים – אז יש חיסיון שימוש – בית המשפט יבדוק את המסמכים,ואם הם מפלילים אפשר שלא להציג אותם(.

- הוגש כתב אישום חמור נגד אדם. הסנגור צילם את החומר, ובמעבר מ"י נ' לגזיאל 4574/99 רע"פ בין הפרקליטויות החומר אבד, והסנגור לא הסכים לתת את החומר. בית המשפט הורה לסנגור לתת לתביעה את התיק לעיון )כי זה רק עניין טכני - זה לא מה שמפליל אותו. עצם הרעיון זה להחזיר מצב

לקדמותו(.

מהו מעמד האזהרה )כאשר מזהירים חשוד שזכותו לא לענות, אבל כל דבר יכול לשמש נגדו(? לפני חקיקת ח"י, בית המשפט לא פסל הודאות כאשר האזהרה לא ניתנה כמו שצריך )לא היה קיים

כלל פירות העץ המורעל. בית המשפט יכול היה להתחשב בזה, ותו לא(. עם חקיקת ח"י נטען, שמדובר בזכות חוקתית, ואז גם האזהרה היא זכות חוקתית, וצריכה להיות לה משמעות, וסנקציה

לצידה.

– השופט קדמי טען: האזהרה היא לא זכות חוקתית. היא אומנם עוגנה בלחניס נ' מ"י 1382/99 ע"פ בחוק, אבל מעמדה הוא ככל ששאר השיקולים שבית המשפט צריך לקחת בחשבון כאשר הואמתייחס למשקל, אבל אין פסלות. על פי קדמי, אין נפקות לחוק יסוד כבוד האדם במקרה זה.

- גרמני שהתאסלם וסייע לחיזבאללה. נחקר בשדה התעופה, ולא הוזהר. סמירק נ' מ"י 6613/99 ע"פ בפס"ד זה, בייניש העלתה את השאלה הנ"ל ואמרה:

המגמה הפרשנית הנובעת מחוק-יסוד:כבוד האדם וחירותו מחייבת בחינה מחודשת של האיזון בין זכויות נאשם לבין הצורך בהגנה על אינטרס הציבור. בהתאם לכך עשויות להיות נסיבות שבהן יהיה

אולם אין לקבוע בעניין זה כללבהיעדר אזהרת חשוד כדי להביא לפסילת הודאה שמסר בחקירה, . אפיונם של המקרים שבהם תיפסל הודאה מחמת היעדר אזהרה מחייב דיון מקיף אשרפסילה גורף

)והימים אכן הגיעו - פס"ד יששכרוב קבע כלל פסילה יחסי לגבי כל סוגי ניתן להשאירו לימים יבואו.הראיות(.

זכות ההיוועצות–זכות להיוועץ בעורך דין לחוק המעצרים מדבר על זכות העצור להיפגש עם עו"ד.34סעיף

, זכות העצור להיפגש עם עורך דין:34סעיף

)א( עצור זכאי להיפגש עם עורך דינו ולהיוועץ בו.

)ב( ביקש עצור להיפגש עם עורך דין או ביקש עורך דין שמינהו אדם קרוב לעצור להיפגש עמו, יאפשרזאת האחראי על החקירה, ללא דיחוי.

)ג( פגישת העצור עם עורך הדין תיעשה ביחידות ובתנאים המבטיחים את סודיות השיחה, אולם באופןהמאפשר פיקוח על תנועותיו של העצור.

)ד( נמצא העצור באותה עת, בעיצומם של הליכי חקירה או של פעולות אחרות הקשורות בחקירה, באופן שנוכחותו נדרשת כדי להשלימם, ועריכת הפגישה עם עורך הדין ללא דיחוי, כאמור בסעיף קטן

30


)ג(, מחייבת את הפסקתם או את דחייתם למועד אחר, והקצין הממונה בדרגת רב פקד ומעלה )להלן בסעיף זה - הקצין הממונה( סבר כי הפסקתם או דחייתם עשויה לסכן, באופן ממשי, את החקירה,

רשאי הוא להורות בהחלטה מנומקת בכתב, שפגישת העצור עם עורך הדין תידחה לזמן הנדרש כדילהשלים את הפעולה, ובלבד שההפסקה לא תעלה על שעות ספורות.

)ה( סבר הקצין הממונה כי פגישת העצור עם עורך הדין עלולה לסכל או לשבש מעצרם של חשודים נוספים באותו ענין, למנוע גילוי ראיה או תפישת דבר שהושג בקשר לאותה עבירה, רשאי הוא להורות,

שעות24בהחלטה מנומקת בכתב, שהפגישה תידחה לתקופה הנדרשת, ובלבד שהיא לא תעלה על משעת המעצר.

)ו( על אף הוראות סעיף קטן )ב(, רשאי הקצין הממונה בהחלטה מנומקת בכתב להורות שלא לאפשר שעות משעת המעצר, אם שוכנע שהדבר דרוש48פגישת עצור עם עורך דין, לתקופה שלא תעלה על

לשם שמירה על חיי אדם או לצורך סיכול פשע, או שהדבר כרוך בעבירת בטחון והתקיימה עילה )א(; אין בהוראות סעיף קטן זה כדי לגרוע מזכותו של עצור, שביקש35מהעילות המפורטות בסעיף

זאת, שתינתן לו הזדמנות סבירה להיפגש עם עורך דין לפני שיובא לבית המשפט בענין מעצרו.

לחוק המעצרים עוסק בהסברת הזכויות לעצור.32סעיף

, הסברת זכויות לעצור:32סעיף

החליט הקצין הממונה לעצור את החשוד, יבהיר לו מיד את דבר המעצר ואת סיבת המעצר בלשוןהמובנת לו, ככל האפשר, וכן -

( את זכותו שתימסר הודעה על מעצרו, לאדם קרוב לו ולעורך-דין ואת זכותו להיפגש עם עורך-דין,1) 15; וכן את זכותו להיות מיוצג על ידי סניגור כאמור בסעיף 36 עד 34הכל בכפוף להוראות סעיפים

לחוק סדר הדין הפלילי או לפי חוק הסניגוריה הציבורית;

( את משך הזמן שניתן להחזיקו במעצר עד שישוחרר או עד שיובא בפני שופט.2)

האם סעיפים אלו. 34 מתייחס ל"עצור", וכן סעיף 32נושא ההודעה עלה בפס"ד יששכרוב. סעיף כלומר: האם החובה להודיע על זכות ההיוועצות היא גם כאשר מדוברמתייחסים גם לנחקרים?

בנחקר שאינו עצור? עניין זה לא נידון בפס"ד יששכרוב, משום שהוא נשפט על פי החש"צ, והחש"צ מכיל את החובה על כל נחקר - ולכן השאירו את השאלה בצריך עיון. כמו כן נקבע, שכאשר הופרה

הזכות, יחול כלל הפסילה היחסי ויש אפשרות שההודאה תפסל.

- האדם נחקר חודשיים אחרי, לא כעצור. בחקירה היו שני אסף שי נ' מדינת ישראל 9956/05 ע"פ פגמים:

לא הודיעו לו על זכותו להיוועץ בעו"ד..1כאשר עורך הדין הגיע לא הפסיקו את החקירה, ולא איפשרו לו להיפגש עם עורך הדין..2

על לגבי נחקר שאינו עצור, אבל קובע במפורש: 32בית המשפט משאיר בצריך עיון את תכולת סעיף , החובה להפסיק את החקירה חלה על כל עצור / נחקר.34פי סעיף

( עסקה בנוסח הקודם של החסד"פ, שם הסעיף3412/91 )בג"צ הלכת סופיאן)הרקע להלכת שי( הכיל ניסוח אחר שכלל את המילים "בהקדם האפשרי" )ולא את המילים "ללא דיחוי"(. ההלכה קבעה

שלא חייבים באותו רגע ממש, אלא לפי הצרכים.

, לאחר ששונה ניסוח הסעיף, ונשאל: האם "ללא(5203/98ע"פ )חסוןהעניין חזר לבית משפט בעניין דיחוי" משנה את ההלכה הקיימת? הנטייה הייתה שלא לשנות את ההלכה הקיימת:

31


שאלת פרשנותו של הביטוי "בהקדם האפשרי" נדונה בעבר בפסיקתו של בית-משפט זה. נקבע כי העלאת בקשה מצד עצור להיפגש עם עורך-דין אין משמעה בהכרח הפסקת הליכי החקירה

המשטרתיים על אתר. עוד נקבע, כי בזמן הביניים שבין העברת בקשת העצור לעורך-דינו לבין הגעת עורך-הדין לתחנת המשטרה, ניתן להמשיך בחקירה ואין צורך בהחלטה מנומקת בכתב של קצין

)ד( לחוק סדר הדין הפלילי ]נוסח29החקירה על דחיית המפגש עם עורך-דין, כאמור בסעיף משולב[ ...

...נוטה אני לדעה שהעלאת בקשה על-ידי עצור להיפגש עם עורך-דין מחייבת ליצור קשר עם סניגורו בהקדם ובאופן מיידי ככל הניתן, עם זאת כל עוד לא הגיע עורך-הדין למתקן החקירות, הרי שככלל המשך החקירה מותר הוא, בתנאי שהחשוד הוזהר בדבר זכויותיו והיה מודע לכך שדבריו בחקירה עשויים לשמש נגדו כראיה וכי זכותו לשתוק ולא להפליל עצמו. זאת ועוד, ייתכן כי הפרה של זכות

ההיוועצות עשויה בנסיבות מסוימות להוביל לפסילת הודאה שנמסרה בחקירה, אולם אין לקבוע בענייןזה כלל פסילה מוחלט.

שונתה ההלכה - כאשר עורך הדין מגיע תוך זמן סביר צריך לעצור את החקירה ולהמתין,בפרשת שי ואם החקירה לא דחופה, אז גם אם עורך הדין מתעכב, לא ימשיכו את החקירה. בפסד שי, זה גרם לפסילת ההודאה, ואז הנאשם הורשע בגרם מוות ברשלנות, כי לא היה בסיס ליסוד הנפשי הדרוש

ב"הריגה".

הזכות למינוי סנגור במצבים מסוימים יש לאדם זכות שימונה לו סנגור. עיקר הזכויות הם של נאשמים, אבל יש מקרים

שגם לחשוד ימונה סנגור:

לחסד"פ, מינוי סניגור מטעם בית המשפט: 15סעיף

)א( נאשם שאין לו סניגור, או חשוד בעבירה אשר לשם בירורה הוחלט לגבות עדות לאלתר לפי סעיף ואין לו סניגור, ימנה לו בית המשפט סניגור אם נתקיים בו אחד מאלה:117

( הוא הואשם ברצח או בעבירה שדינה מיתה או מאסר עולם או שהואשם בבית משפט1)מחוזי בעבירה שדינה מאסר עשר שנים או יותר, או שהוא חשוד בביצוע עבירה כאמור;

( לא מלאו לו שש עשרה שנים והוא הובא לפני בית משפט שאינו בית משפט לנוער;2)( הוא אילם, עיוור או חרש או שיש חשש שהוא חולה נפש או לקוי בכשרו השכלי.3) ( הוא הואשם בעבירה שנקבע לגביה כי בית משפט יטיל עונש מאסר בפועל, או כי יטיל4)

עונש מאסר שלא יהיה, בהעדר טעמים מיוחדים, כולו על תנאי; א)א( או )ב( לגבי הנאשם, בדבר האפשרות שהתובע15( התובע מסר הודעה כאמור בסעיף 5)

יבקש מבית המשפט להטיל עליו עונש מאסר בפועל אם יורשע; א)א( או )ב( לגבי הנאשם, ובית המשפט סבר,15( התובע לא מסר הודעה כאמור בסעיף 6)

לאחר שהורשע, כי קיימת אפשרות שיוטל עליו עונש מאסר בפועל.

)ב( בית המשפט שלערעור רשאי לא למנות סניגור אם הנאשם ביקש זאת ובית המשפט ראה שלאייגרם לו אי-צדק אם לא ייצגנו סניגור.

, ואין לו1995)ג( נאשם שהוא מחוסר אמצעים על פי אמות מידה שנקבעו לפי חוק הסניגוריה, התשנ"ו-סניגור, רשאי בית המשפט - לבקשת בעל דין או מיוזמתו הוא - למנות לו סניגור.

(1)ד( חשוד או עצור שאין חובה למנות לו סניגור ונתקיימו בו התנאים האמורים בסעיפים קטנים )א() ( או )ג(, רשאי בית המשפט - לבקשת אותו אדם, לבקשת תובע או מיוזמתו הוא - למנות לו3עד )

סניגור.

32


)ה( בית המשפט רשאי למנות סניגור לצורך דיון בבית המשפט בבקשה לדיון נוסף או למשפט חוזר, וכן לצורך הדיון הנוסף או המשפט החוזר, אם ראה הצדקה לכך ונתקיימו במבקש התנאים האמורים

(, או )ג(.3( עד )1בסעיף קטן )א()

)ו( מינוי סניגור לפי סעיפים קטנים )א( ו-)ג(, במחוז שהוקמה בו לשכת סניגוריה ציבורית, יהיה לפי.1995הוראות חוק הסניגוריה הציבורית, התשנ"ו-

)ז( ראה בית המשפט במחוז שהוקמה בו לשכת סניגוריה ציבורית שיש למנות סניגור לפי סעיפים קטנים )ד( או )ה(, יפנה את החשוד או העצור ללשכת הסניגוריה הציבורית שבאותו מחוז כדי שימונה

לו סניגור; סבר בית המשפט שיש למנות סניגור משום שהחשוד או העצור מחוסר אמצעים, רשאי הואלהורות לסניגור הציבורי המחוזי לבדוק את זכאותו.

הודעה לעצור על אפשרות מינוי סניגור ציבורי: לחוק הסנגוריה הציבורית, 19סעיף

)א( נעצר אדם והובא לתחנת משטרה או למתקן של רשות החוקרת על פי דין או שהוא חשוד בביצוע עבירה, יודיע לו הממונה על התחנה או על החקירה, בהקדם האפשרי, כי באפשרותו לבקש

מינויסניגור ציבורי אם הוא זכאי לכך לפי חוק זה.

)ב( בקשה למינוי סניגור ציבורי תועבר לסניגור ציבורי מחוזי בדרך שיקבע שר המשפטים.

לחוק זה יקבע מי זכאי לסניגור ציבורי. נשאלת השאלה: אם אמרו לנאשם שיש לו זכות18סעיף להיוועץ בעורך דין, אבל לא אמרו לו על זכותו לסניגור ציבורי.

, השופט רובינשטיין משאיר בצריך עיון את הרחבת כלל הפסלות גם לגבי מצבהונצ'יאן ליןבפס"ד שלא הודיעו לחשוד על זכותו לסניגור ציבורי. זה לא נדרש באותו העניין, כי היו שתי הודאות, וכן לין

שחזר את הרצח. למרות זאת, ניתן לראות את האותות להרחבה ברוח המשפט האמריקאי )כללפסילה מוחלט( - הרחבה גם למצב שלא הודיעו על זכות למינוי סניגור ציבורי.

עיכוב נושא העיכוב לא היה מוסדר לפני חוק המעצרים, וכיום מוסדר בפרק נפרד בחוק. הבסיס החוקתי

אין נוטלים ואין מגבילים" חירות אישית:, לחוק יסוד כבוד האדם וחירותו5סעיף לעניין העיכוב הוא את חירותו של אדם במאסר, במעצר, בהסגרה או בכל דרך אחרת."

עיכוב הוא "בכל דרך אחרת". כלומר גם הגבלה זו פוגעת בחירות, ולכן צריכה לעמוד בתנאי פסקתההגבלה.

עד לחקיקת חוק המעצרים, המילה עיכוב לא הופיעה בחוק ולמדנו מהוראות שונות,רקע היסטורי: שיש לשוטר אפשרות להורות לאדם להתלוות אליו לתחנת המשטרה, או להגביל את חירותו, שלא

מגיעה לכדי מעצר.

בפרק זה, "עיכוב" - )הגדרות(: 66סעיף בפרק המיוחד בחוק המעצרים יש גם הגדרה של עיכוב: הגבלת חירותו של אדם לנוע באופן חופשי, בשל חשד שבוצעה עבירה או כדי למנוע ביצוע עבירה

כאשר הגבלת החירות מסויגת מראש בזמן ובתכלית, הכל כאמור בפרק זה.

המאפיינים של הסמכות והמגבלות:

:73 בסעיףמשך העיכוב קבוע

)א( לא יעוכב אדם או כלי רכב מעל לזמן סביר הדרוש, בנסיבות המקרה, לביצוע הפעולה שלשמההוקנתה סמכות העיכוב.

33


)ב( בכל מקרה, לא יעוכב אדם או כלי רכב לפרק זמן העולה על שלוש שעות; ואולם בעיכוב הקשור למספר רב של מעורבים, רשאי הקצין הממונה להאריך את משך העיכוב לפרק זמן נוסף שלא יעלה

על שלוש שעות נוספות, מנימוקים שיירשמו.

כלומר, העיכוב לא יעל על שלוש שעות, כאשר קיים חריג: כאשר יש מספר רב של מעורבים, ניתן שעות נוספות.3להאריך את זמן העיכוב ל-

:72בסעיף הנוהל בעיכוב מוגדר

, בשינויים המחויבים.24)א( על מבצע עיכוב יחולו הוראות סעיף

א5, יזהה את עצמו על פי הוראות סעיף 71)ב( על אף הוראות סעיף קטן )א(, שוטר המעכב לפי סעיף לפקודת המשטרה.

:ביצוע המעצר לחוק המעצרים, 24לסעיף )א( מפנה 72סעיף

)א( העוצר אדם יזהה את עצמו תחילה בפני החשוד, בציון שמו או כינויו הרשמי והיותו שוטר או עובד ציבור, יודיע לו מיד שהוא עצור ויבהיר לו את סיבת המעצר בהקדם האפשרי במהלך ביצוע המעצר;

1971א לפקודת המשטרה ]נוסח חדש[, התשל"א-5שוטר יזהה את עצמו גם בהתאם להוראות סעיף )להלן - פקודת המשטרה(, ועובד ציבור יזהה את עצמו גם על ידי הצגת תעודה המעידה על סמכויותיו.

היה המעצר על פי צו שופט, ימסור מבצע המעצר לעצור עותק מהצו.

)ב( הוראות סעיף קטן )א(, למעט החובה להודיע לחשוד על המעצר ולמסור לו עותק מהצו, לא יחולו -

( אם ברור בנסיבות הענין, כי זהות השוטר וסיבת המעצר ידועים לעצור;1)( אם מילוין עלול לסכל את ביצוע המעצר;2) ( אם מילוין עלול לגרום לפגיעה בבטחון מבצע המעצר בשעת ביצוע המעצר או להעלמת3)

ראיה;

חלפו הנסיבות שמנעו מילוי הוראות סעיף קטן )א(, יקיים מבצע המעצר את ההוראותהאמורות מוקדם ככל האפשר.

)ג( מילוי החובות האמורות בסעיפים קטנים )א( ו-)ב( הוא תנאי לחוקיות המעצר.

כלומר: סעיף נוהל מעצר קובע מה נדרש כאשר אדם נעצר על ידי שוטר:

זיהוי השוטר - השוטר צריך להזדהות. אם הוא לבוש במדים, אז זה מספיק - אבל אם מבקשים.1תעודה צריך להראות. אם הוא לא לבוש מדים, יש להציג תעודה.

צריך להודיע על סיבת העיכוב..2

)א( לחוק המעצרים:67סעיף מתי מותר לעכב? עיכוב חשוד במקום,

)א( היה לשוטר יסוד סביר לחשד כי אדם עבר עבירה, או כי הוא עומד לעבור עבירה העלולה לסכן את שלומו או בטחונו של אדם, או את שלום הציבור או את בטחון המדינה, רשאי הוא לעכבו כדי לברר את

זהותו ומענו או כדי לחקור אותו ולמסור לו מסמכים, במקום הימצאו.

לפקודת העדות, אבל לא הייתה הוראה2כיום, זהו הסעיף שמאפשר לחקור אדם. בעבר היה סעיף שצריך להישאר במקום )זה ברור מאליו, אבל זה לא היה מעוגן(.

יסוד סביר שאדם עבר עבירה או)א(, הסמכות מתגבשת כאשר יש 67עיכוב של חשוד – על פי סעיף מהו יסוד סביר לחשד? שאלה זו נדונה בפס"ד דגני.עומד לעבוד עבירה.

34


)הערה: אומנם מדובר בפסק דין ישן, עת שמונחים מסוימים לא - דגני נ' שר המשטרה 465/75 בג"צ הופיעו בחקיקה. יחד עם זאת, מונחים שפורשו בעבר בפסיקה – אין בעיה להשתמש בפרשנות כאשר

זו מופיעה בחקיקה חדשה(.

.)מבחן אובייקטיבי – אם אדם / שוטר בר דעת היה מגבש חשד, אז יש חשד )שוטר סביר.החשד הוא שנעברה עבירה - כל עבירה, כולל חטא

מטרת העיכוב היא לברר את זהותו ומענו, או לחקור אותו ולמסור לו מסמכים במקום הימצאו.

)ב( לחוק המעצרים )עיכוב חשוד במקום( קובע:67סעיף

)ב( שוטר רשאי לדרוש מאדם להילוות עמו לתחנת המשטרה או לזמנו לתחנת המשטרה למועד אחרשיקבע, אם נתקיימו שניים אלה:

( יש יסוד סביר לחשד שהוא עבר עבירה או יש הסתברות גבוהה שהוא עומד לעבור עבירה1)כאמור בסעיף קטן )א(;

( הזיהוי היה בלתי מספיק, או לא ניתן לחקור אותו במקום הימצאו.2)

כלומר: על מנת לדרוש מחשוד לבוא לתחנת המשטרה, או לזמן אותו לתחנה, צריכים להתקיים שניתנאים מצטברים:

לפי סעיף )א(, יש צורך יסוד סביר לחשד..1הזיהוי של האדם היה בלתי מספיק, ולא ניתן לחקור אותו במקום הימצאו..2

: בגלל שהעד כבר זומןבפרשת דגנישוב, בעבר לא היה חוק בעניין, ובית המשפט עומד על כך בבג"צ דגני נדונה עתירה של אזרח מטבריה שזומןלחקירה, אז הוא לא יכול להחליט מה יקרה שם.

לחקירה ברמת גן. הוא טען שאין סמכות לזמן אותו לחקירה. ביהמ"ש קבע שאין סמכות לזמן אותו, כי הפסד"פ לא הכילה סמכויות אלה, אבל כשאדם בא לתחנת המשטרה הוא לא זכאי לבחור מי יחקור

אותו והוא לא זכאי להוצאות הנסיעה.

את הכלל: החקירה צריכה להיעשותקובע)א( לחוק סדר הדין הפלילי )חקירת חשודים( 3סעיף במשטרה. מה קורה אם אדם מבקש להיחקר במשרדו? אין הלכה מוגדרת בעניין זה, אלא רק אמירה

של השופט זמיר כשופט תורן, בפס"ד חוטר ישי.

- עו"ד דרור חוטר ישי הוזמן לתחנת המשטרה לחקירה. הוא סירב מ"י נ' חוטר ישי 8362/99 בש"פ לעיכוב ובמקום לעצור אותו, המשטרה פנתה לבימ"ש השלום להוציא צו עיכוב. השופט זמיר קבע שיש

חובה מוסרית לאדם להגיע לתחנת המשטרה אם הוזמן. עם זאת, לאחר שהוצא צו עיכוב, אדם לאיכול לבחור את מקום החקירה:

"במהלך הדברים הרגיל, כל אדם שמתבקש על ידי המשטרה להתייצב במשטרה כדי למסור עדות אולהיחקר, מן הראוי שיעשה כך, בדרך המקובלת ובמקום המקובל..."

כלומר: השופט זמיר קובע שזו חובה מוסרית, ולא משפטית:

"התכלית והתוצאה היא, בדרך כלל, שניתן יהיה לחקור את המעוכב, אם אין מדובר בחקירה פשוטה וקצרה, במשרדי המשטרה. המעוכב אינו רשאי להכתיב למשטרה את מועד החקירה או את מקום החקירה, אם יהיה זה בביתו או במשרדו או במקום אחר. כאשר החקירה מורכבת,ולפיכך לא ניתן

לנהל חקירה יעילה כנדרש אלא במשרדי המשטרה, חייב המעוכב להתייצב לחקירה במשרדי המשטרה המשמשים אותה לצורך החקירה. אחרת, יתכן שלא יהיה מנוס אלא להוציא צו מעצר,

ולבצע אותו כחוק, כדי שניתן יהיה לנהל חקירה כראוי."

35


כלומר: זמיר אומר שחקירה נורמאלית צריכה להיות במשטרה – זוהי ברירת המחדל. אדם לא יכול לדרוש שיבואו לחקור אותו במשרד שלו. כיום, זימונים למשטרה הם מכוח סמכות העיכוב, אבל עדיין

קיימים שני "חורים":

( - ראה פס"ד של זמיר.2)ב()67לפי סעיף .1 3פקודות מפכ"ל המשטרה אומרת שאדם שנחקר לא נתפס כמעוכב, כלומר: אין מגבלה של .2

שעות, והאדם לא ייחשב כמעוכב.3שעות. לעיתים חקירות לוקחות יותר מ-

עיכוב עד לחוק המעצרים:68סעיף

)א( היה לשוטר יסוד סביר לחשד שנעברה עבירה, רשאי הוא לעכב אדם שיכול למסור לו מידע הנוגע לאותה עבירה, כדי לברר את זהותו ומענו וכדי לחקור אותו במקום הימצאו; וכן רשאי הוא לזמן אותו

לתחנת משטרה קרובה למועד סביר אחר שיקבע לצורך ביצוע אותן פעולות.

)ב( היה הזיהוי בלתי מספיק, או היה חשש כי האדם לא יתייצב לחקירה במועד, רשאי השוטר לבקשמאותו אדם להילוות עמו לתחנת המשטרה לשם גביית העדות.

עד הוא לא רק עד ראיה, אלא כל מי שיכול למסור פרטים בעניין החקירה. אפשר לעכב אותו כדי לקבלמידע, וכן לזמנו לתחנת משטרה.

הסמכות לעיכוב עד לא הייתה קיימת לפני חוק המעצרים. זוהי סמכות מאוד חריגה, כי מגבילים חירותו של אדם שאין טענה או חשד שעבר עבירה. מאידך, זוהי סמכות מתבקשת, כי בדומה לעיכוב

לפקודת הפרוצדורה, אשר חייבה לענות לשוטר, אבל2חשודים, גם כאן היה המצב בעייתי על פי ס' לא חייבה לעצור כדי לענות לשוטר - לכן גם כאן, סמכות העיכוב היא מתבקשת.

, עיכוב לצורך חיפוש פתר את אותה הלאקונה בחוק )היו סמכויות שמקנות חיפוש, אבל69גם סעיף לא היה כתוב שצריך לעצור על מנת שיבצעו את החיפוש(:

עיכוב לצורך חיפושעיכוב לחיפוש ולבדיקת מסמכים: לחוק המעצרים, 69סעיף

הוקנתה בחיקוק הסמכות לחפש במקום, בכליו או על גופו של אדם, או הסמכות לדרוש מאדם הצגת מסמכים, רשאי בעל הסמכות לעכב אדם או כלי רכב כדי לאפשר את החיפוש או העיון במסמכים, וכן

רשאי הוא לדרוש מהאדם למסור את שמו ומענו.

סריקת טביעת אצבעות לשם זיהוי מעוכב:יב)א( לחוק החיפוש בגוף, 11סעיף

לחוק המעצרים, והיה ספק בדבר זהותו, רשאי68 או 67)א( עיכב שוטר אדם, לפי הוראות סעיפים השוטר לבצע סריקה של טביעת האצבעות של המעוכב, במקום הימצאו, לשם בירור או אימות זהותו,

לרבות על–ידי השוואת הסריקה לנתוני זיהוי שבמאגר.

עיכוב בידי אדם פרטיעד חוק המעצרים, לאנשים פרטיים הייתה סמכות מעצר, וכיום המירו אותה בסמכות עיכוב.

לחוק המעצרים:75סעיף

)א( כל אדם רשאי לעכב אדם אחר עד לבואו של שוטר אם נתקיים אחד מאלה:

( האדם חשוד כי ביצע בפניו עבירת אלימות, פשע, גניבה או עבירה שגרמה נזק של ממש1)לרכוש;

36


(,1( אדם אחר הקורא לעזרה מצביע על אדם החשוד שביצע בפניו עבירה, כאמור בפסקה )2)והכל אם יש חשש שהחשוד יימלט או שזהותו אינה ידועה.

)ב( חשוד שעוכב לפי סעיף קטן )א(, יימסר לשוטר ללא דיחוי, ובלבד שהעיכוב לא יעלה על שלוששעות.

)ג( המבצע עיכוב לפי סעיף קטן )א(, רשאי להשתמש בכוח סביר, אם החשוד סירב להיעתר לבקשתהעיכוב, ובלבד שלא יהיה בשימוש בכוח כדי לגרום לחשוד חבלה.

שעות, ואולם, חשוד שעוכב יימסר לשוטר3נניח שאנחנו מצליחים לתפוס כייס. ניתן לעכב אותו עד ללא דיחוי.

)ג(, רשאי האדם להשתמש בכוח סביר, ובלבד שלא תגרם חבלה. לשוטר אין זכות75לפי סעיף להשתמש בכוח, אבל לשוטרים קמה עילת מעצר, וכמו כן: כוח של שוטר בהתנגדות למעצר יכול

להגיע לכוח קטלני )בעבירות מסוימות(:

)ב( לחוק המעצרים, סמכות שוטר23סמכויות השוטר בעת התנגדות לעיכוב מוגדרות בסעיף "שוטר מוסמך לעצור אדם ולהביאו לתחנת המשטרה לתכלית שלשמה ביקש לעכבו,לעצור בלי צו:

אם האדם אינו מציית להוראותיו שניתנו על פי סמכויות העיכוב המסורות לו בדין, או אם הוא מפריעלו להשתמש בסמכויות העיכוב."

כלומר: אדם שמתנגד או מפריע לעיכוב, לשוטר קמה סמכות מעצר )בלי צו(.

לא ייעצר אדם לפי סעיף זה אם ניתן להסתפק בעיכוב".")ג(: 23הערה: לפי סעיף

היחס בין עיכוב למעצר פרוצה ועוד אנשים ברכב. שוטר רוצה לעצור את הפרוצה על שוטטות. - שמשי נ' מ"י 44/72 המ'

שימשי, אחד היושבים ברכב, מתנגד למעצר שלה, ומואשם בהפרעה לשוטר במילוי תפקידו, והוא מזוכה בעליון - כי השוטר לא היה מוסמך לעצור אותה, אלא רק לעכב אותה )עבירת שוטטות הייתה

עבירת חטא(. כלומר: בית המשפט העליון קבע שהשוטר לא פעל בסמכות.

נכון שאם יש התנגדות, אזי קמה עילת מעצר – אבל אין לומר שאפשר לבצע מעצר מלכתחילה - איאפשר להקנות סמכות בדיעבד )אילו שמשי היה מתנגד, אולי המצב היה שונה(.

אברג'יל נעצר בשדה התעופה, משום שהוכלל- בריחה ממשמורת. אברג'יל נ' מ"י 325/84 ע"פ ברשימה של חשודים ביבוא סמים מסוכנים. חשדו שהוא מחזיק סמים בגופו, והוא נעצר ונלקח לתחנת

המשטרה, שם הוא הוצמד ליומנאי כדי שישגיח עליו עד שיפלוט מגופו את הסמים. לאחר מס' שעותהוא חמק מהיומנאי ונמלט מן המעצר. הוא נתפס והואשם בבריחה ממשמורת חוקית.

בית המשפט הגיע למסקנה שהמעצר לא היה כדין, ולכן העצור לא ברח ממשמורת חוקית. מדוברבעצור, שאפשר היה לעכב אותו, אבל עצרו אותו ישר.

עיכוב רכב, עיכוב כלי רכב לשם חיפוש:71סעיף

)א( היה לשוטר יסוד סביר לחשד שבוצעה עבירה בת מעצר וסבר כי יש צורך לבצע חיפוש בכלי רכב כדי לאתר את מבצע העבירה או קורבנה או כדי לאתר ראיה הקשורה בעבירה, רשאי הוא להורות

לעכב את כלי הרכב ולערוך את החיפוש כאמור.

)ב( הוראות סעיף קטן )א( יחולו גם אם קיים חשש שעומדת להתבצע עבירה מן העבירות המפורטות)ב(, או אם קיימת הסתברות גבוהה שעומדת להתבצע עבירה בת מעצר.35בסעיף

37


זהו הבסיס החוקי ליצירת מחסומים: נניח שיש חשד שנעברה עבירת בטחון, יש אפשרות לעכב רכביםכדי לאתר את הראיות. מוגבלים לעבירות ביטחון, או לאילו המקימות עילת מעצר )לא חטא(.

)צוין לעיל(, אפשר לעכב כלי רכב אם יש סמכות מכוח חיקוק אחר.69סעיף לפי

לשיעור הבא )אחרי המבחן(: חומר של מעצרים.

- שיעור מקוצר, אחרי מבחן הביניים(7 )שיעור 30.4.2012

דיני מעצרים לחוק המעצרים קובע את שלושת העקרונות הכלליים של החוק:1סעיף

עקרון החוקיות..1עקרון המידתיות..2עקרון התחולה הכללית..3

. עיקרון החוקיות -1

אין מעצר ועיכוב אלא בחוק או לפי חוק מכוח הסמכה מפורשת בו. )א(:1סעיף

עיקרון החוקיות הוא נגזרת של העיקרון הקבוע בח"י כבוד האדם וחירותו, שאין לפגוע בזכויות אדם אלא בחוק. מעיקרון זה נובע, שאפילו לבית המשפט אין סמכות טבועה או סמכות עזר למעצר. כל

מעצר, ואפילו מעצר ביניים צריך להיות מכוח חוק.

- אדם )אישה במקרה הזה( היה עצור עד תום ההליכים. האדם מורוזובה נ' מ"י 5142/99 בש"פ הורשע, והיה ערעור. בערעור, בית המשפט ביטל את ההרשעה והחזיר את זה לערכאה הדיונית, על

מנת להתחיל את המשפט מחדש. נשאלה השאלה: במשפטו הראשון, מוצה הזמן שאפשר לעצור אותו חודשים + הארכה אם בית המשפט העליון מאשר(. למי הסמכות לעצור אותו9עד תום ההליכים )

במשפט החדש? האם קמה לערכאה הדיונית הסמכות לעצור אותו שוב עד תום ההליכים, אושהסמכות היא רק של בית המשפט העליון?

"על-פי עקרונות היסוד החוקתיים של שיטתנו, עקרונות אשר קיבלו ביטוי ברור עםהשופטת בייניש: חקיקת חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו,אין ליטול חירותו של אדם במעצר או במאסר או להגבילה, אלא

על-פי חוק...

עיון בגלגוליו השונים של חוק סדר הדין הפלילי עד לחקיקת חוק המעצרים מלמד, כי כל סמכות מעצר, ולו לתקופה קצרה, נקבעה במפורש בחוק. עוד מלמדת ההיסטוריה החקיקתית, כי המחוקק לא צפה

מלכתחילה את כל המצבים שבהם מתעורר הצורך לצוות על מעצר נאשם,והמציאות הביאה לכךשהחוק תוקן מדי פעם...

תיקונים אלה נועדו לאפשר מעצר בנסיבות אשר לא נצפו על-ידי המחוקק מלכתחילה, כאשר מניסיון החיים נלמד, כי האינטרס הציבורי מצדיק מתן סמכויות מעצר נוספות. ההתפתחות החקיקתית

מצביעה אפוא על שאין סמכות מעצר לתקופה כלשהי שלא נקבעה במפורש...

הגישה שלפיה ניתנת סמכות המעצר לערכאה הדיונית לאחר החזרת הדיון אליה, כאילו "נבלעו" כל ימי המעצר שבהם היה נתון הנאשם עד להכרעת-דינו המקורית, ואין הם באים עוד במניין ימי המעצר

, אינה מתיישבת עם החובה להעניק הסמכה מפורשת לחוק המעצרים61הקבועים בסעיף למעצר בחוק, ואינה עולה בקנה אחד עם ההגבלה על תקופות המעצר שהערכאה הדיונית

."מוסמכת לצוות

38


חודשים, לא מתיישבת עם הגישה9כלומר: לטענת בייניש, הגישה שלפיה לערכאה הדיונית יש שוב שכל מעצר צריך להיות מכוח חוק. נכון שיש כאן סיטואציה ייחודית, אבל לא ניתן לתת מעצר ללא חוק

- ולכן בסיטואציה כזאת רק בית המשפט העליון יכול להאריך את המעצר, כאשר הסמכות היא לפי חודשים(.9 )ולא לפי סעיף שמאפשר לערכאה הראשונה עד 61סעיף

. עיקרון המידתיות2

מעצרו ועיכובו של אדם יהיו בדרך שתבטיח שמירה מרבית על כבוד האדם ועל זכויותיו.)ב(:1סעיף

מעבר לרמה ההצהרתית בסעיף הנ"ל, ישנם סעיפים ספציפיים בחוק המעצרים, שהם יישום שלעיקרון המידתיות:

מעצר אדם יהיה בצו של קיימת עדיפות למעצר בצו, על פני מעצר ללא צו:, 4על פי סעיף שופט )להלן - צו מעצר(, אלא אם כן הוענקה בחוק סמכות לעצור בלא צו.

כלומר: כמולא ייעצר אדם לפי סעיף זה אם ניתן להסתפק בעיכוב. )ג(:23על פי סעיף שמעצר בצו עדיף על מעצר ללא צו, אז עיכוב יהיה עדיף על מעצר.

שופט לא יצווה על מעצר לפי סעיף קטן קיימת עדיפות לשחרור בערובה: )ב(13על פי סעיף )א(, אם ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך של קביעת ערובה ותנאי ערובה, שפגיעתם

. סעיף זה קובע את העדיפות כאשר עוד לא הוגש כתב אישום,בחירותו של החשוד פחותה לא יצווה בית המשפט כאמור,... קובע הוראה דומה לאחר הגשת כתב אישום: (1)ב()21סעיף

אלא אם כן נתקיימו גם אלה ...לא ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך של שחרור בערובה כלומר: תמיד חלופות מעצר עדיפות. ותנאי שחרור, שפגיעתם בחירותו של הנאשם, פחותה;

על פני מאסר ציווה שופט לשחרר אדם בערובה או להטיל עליו ערובה,קובע את תנאי הערובה: 46סעיף

יקבע את סוג הערובה, גובה הערובה, וכן את תנאי הערובה ומשך תוקפם; והכל במידה שאינה מה שנדרש כדי להשיג את כלומר: עולה על הנדרש כדי להשיג את מטרות הטלת הערובה.

המטרה, ולא מעבר, ובמילים אחרות: "במידה שאינה עולה על הנדרש".

אין כאן עקרונות ערטילאיים, אלא הגדרות ספציפיות לגורמי האכיפה כיצד יבטיחו את עקרון המידתיות. דוגמה לעניין המידתיות: ערובה לאדם ממוצע לא יכולה להיות של מיליון ₪, כי ברור שלא

יהיה לו מהיכן להשיג את זה.

לפני חוק המעצרים הייתה חובת מעצר בעבירת רצח. כיום אין עבירות שיש עליהן חובת מעצר, ואפילועבירת רצח היום, היא בחזקת מסוכנות, אבל אין חובת מעצר.

- פס"ד בעניין חלופת מעצר. עודה הייתה אישה ערבייה שנאנסה על ידי עודה נ' מ"י 2646/97 בש"פ בן הדוד שלה. בעלה ואביה גילו את זה, הם הכריחו אותה לקבוע עם אותו אדם ביער, ורצחו אותו. היא

הואשמה בסיוע לרצח. מצד שני, ברור שלא מדובר באישה מסוכנת, וכמו כן - היא הייתה בהריון. זההיה המקרה הראשון שהשתמשו בחלופת מעצר בעבירת רצח.

. עקרון התחולה הכללית3

הוראות חוק זה יחולו על מעצר ועל עיכוב לפי כל חוק, אלא אם כן נקבעו בחוק הוראות)ג(: 1סעיף אחרות.

נקרא גם "עיקרון האחידות", והוא מצוי גם בחוק החיפוש בגוף.

לאחר חקיקת חוק יסוד כבוד האדם, נחקקו חוקים מודרניים כדוגמת חוק המעצרים וחוק החיפוש בגוף, אך עדיין קיימים מעצרים שהם לא מכוח חוק המעצרים )חוק הגנים הלאומיים או פקודת

המשטרה לדוגמה(, וקיימים גם סמכויות חיפוש שהן לא מכוח חוק החיפוש.

39


אלא אם יש הוראה ספציפית שגוברת על הוראה כללית, הרעיון הוא להכיל את הוראות חוק המעצרים- מסיבה של אחידות, וכן מכיוון שמדובר בדינים מודרניים יותר שמתאימים לח"י.

– בעניין שכרות. נאמר שם: למרות שתקנות החיפוש משוריינות בפקודת התעבורה,פס"ד סיבוני שהיא קודמת לחוק היסוד, עדיין צריך להכיל את עקרונות חוק החיפוש שדורשות הסכמה. בעקבות כך תיקנו את תקנות התעבורה - והוסיפו את חזקת השכרות. היו צריכים את ההוראה הספציפית הזו, על

מנת להתגבר על עיקרון האחידות.

סוגי מעצרים - מעצר ראשוני הוא משני סוגים:. מעצר ראשוני1

מעצר על ידי שוטר ללא צו – )שוטר שנקלע לזירה ומבצע מעצר( מדובר במקרים המנויים לקצין הממונה.27סעיף , ואז השוטר צריך להביא את העצור ללא דיחוי על פי 23בסעיף

20סעיף , וקצין משטרה יכול לשחרר אותו לפי 13סעיף מעצר בצו – צו השופט לפי.

שעות, ואז צריך להביא את העצור בפני שופט )קיימים חריגים, אבל24בשני המקרים, המעצר הוא ל-זה הכלל(.

".מעצר ימיםהמכונה " מעצר -. מעצר לפני הגשת כתב אישום2

העצור מובא בפני שופט. השופט יכול לשחרר בערובה או שלא בערובה, או לעצור. המעצר בתקופת החקירה נמדד בימים, והתקופות שלו קצובות, ולכן מכונה "מעצר ימים". בדר"כ מדובר בתקופות של

(. מעבר ל-59סעיף יום )לפי 75. היועמ"ש יכול להאריך עד 30 ימים בכל פעם, וסה"כ לא יותר מ-15 ימים יש לפנות לבית המשפט העליון.75

)ד(. 17", על פי סעיף מעצר מגשר – מכונה גם ". מעצר לפי הצהרת תובע3

מכיוון שמנסים למנוע את הלאקונות, צריך סמכות גם למעצרי ביניים. נניח שנגמרה החקירה, והפרקליטות כנראה תגיש כתב אישום, וברור שלא רוצים שהעצור ישתחרר - צריך מעצר שמגשר בין

ימי מעצר, ובפרקטיקה ניתנים5תום החקירה, ועד שיוגש כתב אישום. לבית המשפט יש סמכות לתת ימים(.2-3פחות )

הערה: זוהי הסיבה ששומעים על הגשת כתב אישום במהירות. אם אין עצור, הגשת כתב האישוםיכולה להידחות מאוד.

.21סעיף ". על פי מעצר עד תום ההליכים - מכונה גם ". מעצר לאחר הגשת כתב אישום4

המעצר יימשך עד תום ההליכים, בשתי מגבלות:

יום מהגשת כתב האישום לא התחיל המשפט )הקראה( - אז צריך לשחרר את30אם תוך .1העצור.

חודשים )עד הכרעת הדין( ואחר כך, הארכת המעצר היא9המעצר הוא לתקופה מוגבלת של .2באישור בית המשפט העליון.

שעות, ולאחר מכן, ערכאת הערעור72- גם כאן יש מעצר "ביניים", גישור של . מעצר לצורך ערעור5. נדבר על כך בהרחבה בהמשך.63סעיף ו-22סעיף תקבל את הסמכות. הסעיפים הם

-. מעצרים בחוקים שונים6

.סמכות מעצר לפקחים מכוח חוק הגנים.שוטרים שיש להם סמכות מכוח פקודת המשטרה, או מכוח חוק התו"ב.לשוטרים צבאיים מכוח חוק החש"צ

40


צריך לזכור את עקרונות האחידות - הוראה ספציפית תגבר, ואם לא קיימת – הוראות חוק המעצריםמוחלות.

שיטת הלימוד של סוגי המעצרים:לצורך הלימוד בלבדבהמשך הלימוד, עבור כל סוג מעצר, נגדיר מסלול עיקרי ומסלול משני -

מסלול משנימסלול עיקרי - למשל: חשש סביר במעצרבסיס עובדתי. 1

ראשוני, לעומת ראיות לכאורה במעצר עד תוםהליכים.

- מה הסיבה לעצור. גם כאןעילת מעצר. 2יכולות להיות עילות שונות, בכל סוג של מעצר.

- מהו האמצעיבדיקת חלופות למעצר. 3המידתי יותר.

- הפרת הוראה חוקית שמקנה עילת מעצר ישנם סעיפים שבהם נוצרת עילת מעצר מעצם

הפרת הוראה חוקית, ואז לא נדרש ה"מסלול העיקרי". למשל: התנגדות לעיכוב יוצרת

לכשעצמה עילת מעצר. דוגמה נוספת: הפרתתנאי מתנאי השחרור.

בשיעור הבא נדבר על מעצר על ידי שוטר, והסוגיות הנלוות לכך.

41

רקע ומאפייני סדר הדין הפליליimg2.timg.co.il/CommunaFiles/50745944.docx ·...

Documents

Transcript of רקע ומאפייני סדר הדין הפליליimg2.timg.co.il/CommunaFiles/50745944.docx ·...